40 שנים מאז התרסקות המטוס של סאמורה מאשל: חקירה מפוקפקת ואחריות היסטורית שטרם נקבעה
לפי דיווחות Africanews, דרום אפריקה ומוזמביק קיימו טקס זיכרון משותף לציון 40 שנים במקום התרסקות המטוס של סאמורה מאשל. חקירת ההתרסקות משנת 1986, בהובלת ממשלת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, ייחסה את האשמה לטייס ושללה את האפשרות שמדובר ברצח, אך נתקלה בדחייה מצד מוזמביק וברית המועצה. ועדת האמת וההתחיובות בחרה את התיק לבדיקה אך לא הגיעה להכרעה סופית, והמליצה להמשיך בחקירה; היא גם העלתה ספקות, בין היתר על הטענה שבאזור התאונה היו נוכחים חיילים דרום־אפריקאיים יום לפני התרסקות. ההאשמות כי הממשלה תכננה את
לפי דיווחות Africanews, דרום אפריקה ומוזמביק קיימו טקס זיכרון משותף במקום התרסקות המטוס במבוזיני, לציון 40 שנים מאז מותו של נשיא מוזמביק הראשון סאמורה מאשל. במקום ההתרסקות הוקמו אנדרטה ומוזיאון. ב־19 באוקטובר 1986 התרסק המטוס סמוך למבוזיני, בדרך חזרה מכנס מנהיגי אזור בזמביה שבו היו מאשל, חלק מחברי קבינתו השרים ועיתונאים.
מאשל הוביל את מוזמביק ביציאה ממשטר הקולוניאליזם הפורטוגזי, היה לנשיא הראשון לאחר העצמאות ב־1975 ותמך בתנועות שחרור אזוריות, כולל המאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. בתו, ג'וסינה צ'יסאנו מאשל, אמרה בטקס הזיכרון כי אבי "מת על חשבון השחרור של דרום אפריקה". היא גם ציינה כי משלחת מאשל נסעה לזמביה כדי לדון בנושא מדינות החזית וכדי להכין את תהליך העצמאות של דרום אפריקה.
לפי דיווחות Africanews, חקירת ההתרסקות, בהובלת ממשלת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, ייחסה את האשמה לטייס ושללה את האפשרות שמדובר ברצח. פקידים ומומחים ממוזמביק ומברית המועצה, שהייתה יצרנית המטוס, דחו את המסקנה. מוזמביק טענה שההתרסקות הייתה רצח שתוכנן על ידי ממשלת דרום אפריקה; טענה נוספת גרסה כי באזור התאונה הוצבו אנטנות גילוי־מסלול מזויפיות כדי להרחיק את המטוס ממסלולו הקבוע, אך החקירה דחתה טענה זו.
הנקודה המפוקפקת ביותר בחקירה היא שמנהליה היו דווקא הצד הנאשם. גם אם הראיות הקיימות אינן מוכיחות שהממשלה תכננה את ההתרסקות, העובדה שהצד הנאשם הנהיג את החקירה והסתמך על ממצאיה כדי לשלול קשרי רצח הערערה מראש את תקינות ההליכים שלה.
לאחר סיום האפרטהייד בדרום אפריקה, ועדת האמת וההתחיובות עסקה בתיק ההתרסקות אך לא הגיעה להכרעה סופית, והמליצה רק להמשיך בחקירה. היא גם העלתה ספקות על חלק ממסקנות חקירת 1987, ובהן הטענה בדבר נוכחות חיילים דרום־אפריקאיים באזור התאונה יום לפני ההתרסקות. אין בכך הכרעה שהחיילים השתתפו בתאונה, ואף פחות הכרעה שהממשלה צוו על כך; אך הדבר מונע מהמסקנה של חקירת 1987 — "הטייס אשם, קשרי רצח נשללו" — להיחשב להסכמה היסטורית שכבר הושגה.
עד היום, לא אומת באופן סופי אם אנטנות גילוי־מסלול מזויפיות אכן הוצבו ושימשו כדי להרחיק את המטוס ממסלולו; גם הצד שאחראי למותו של מאשל לא אומת. הוועדה העלתה ספקות חדשות, אך לא קבעה אחריות, וכך הותירה פער להמשך הבירור. להציג את הרצח שתוכנן על ידי הממשלה כממצא ודאי היה חריג ביחס לראיות הקיימות; באותו אופן, להציג את אחריות הטייס כממצא סופי היה מסתיר את האחריות ההיסטורית שעדיין לא נקבעה.
טקס 40 השנים מחדש חשף את האחריות הבלתי ברורה: מנהיג אנטי־קולוניאלי מת בנקודת המפגש שבין כוח המדינה לתנועת השחרור האזורית, והחקירה בידי בעלי הכוח ששלטו אז, הבירור המאוחר של גוף האמת והתמוטיות מדינות שנפגעו עדיין לא יצרו תשובה משותפת.
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.