ארגנטינה תוקפת את פרויקט הנפט Sea Lion בפוקלנד באמצעות סנקציות ו'מלחמה כלכלית' – 4,000 תושבים נתונים ללחצי היריבות של מעצמות

ממשלת ארגנטינה תוקפת בורסות סנקציות ואיומים משפטיים פרויקט נפט בשווי 1.8 מיליארד דולר בטריטוריה הבריטית שמעבר לים, איי פוקלנד (המכונים בפי הארגנטינאים מלווינאס), ומפעילה לחץ כלכלי מתמשך על פחות מ-4,000 תושבי האי. לפי דיווח של DW, נשיא ארגנטינה מיליי איים בפומבי בחודש שעבר כי אם פרויקט הנפט Sea Lion לא ייעצר תוך שבועיים, יגיש את העניין לבית הדין הבינלאומי לחוק הים, וכינה את הפרויקט 'ביזת משאבים בלתי חוקית שלנו'.

הפרויקט מופעל במשותף על ידי חברת הנפט הישראלית נאוויטאס (Navitas) וחברת החיפושים הבריטית רוקהופר (Rockhopper), ומתוכנן להתחיל לשאוב נפט בתחילת 2028, עם תפוקת שיא צפויה של 50,000 חביות ליום ואורך חיים של עד 35 שנה. הפרלמנט המחוקק של איי פוקלנד קידם את הפרויקט בהתמדה מאז 2010. עם זאת, נאוויטאס אישרה השבוע כי שני קבלנים פרשו מהפרויקט בשל חשש מסנקציות, בעוד שממשלת ארגנטינה הטילה סנקציות על 60 אישים המעורבים בפרויקט Sea Lion. אנדראה קלאוסן (Andrea Clausen), המכהנת כמנכ"לית איי פוקלנד מאז 2025, תיארה את פעולות הלחץ של ארגנטינה כ'מלחמה כלכלית', וציינה כי ספקים בינלאומיים רבים וחברות שילוח כבר סירבו לספק לאיים מחשש להרגיז את ארגנטינה.

מיליי הצהיר גם בנאום טלוויזיוני בחודש שעבר כי יטיל סנקציות על חברות המעורבות בפרויקט. אסטרטגיה זו אינה חדשה עבור פרויקט Sea Lion – הפרויקט נכשל פעמיים בעבר, ב-2014 וב-2020, עקב קשיי מימון, חולשה במחירי הנפט ועיכובים שנגרמו מסנקציות.

העיתוי של ארגנטינה בהחרפת הרטוריקה סביב סכסוך הריבונות חופף ללחצים פוליטיים פנימיים. מיליי נתפס בעבר כבעל עמדה מתונה יחסית כלפי הצד הבריטי, אך עם התקרבות הבחירות ב-2027, נושא הפוקלנד שב לקדמת הבמה. חברת הפרלמנט של איי פוקלנד, סטייסי בראגר (Stacy Bragger), אמרה בראיון ל-DW: "כשמתקרבות בחירות, הפוקלנד הוא כלי נוח מאוד לגיוס תמיכה ולהסטת תשומת הלב מבעיות פנימיות." הנרי צימר (Henry Ziemer), אנליסט בתוכנית האמריקות של המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים (CSIS) בוושינגטון, חולק הערכה דומה ורואה בכך אסטרטגיה של מיליי "להעלות את שיעורי התמיכה כשהוא נתון ללחצים פנימיים כבדים".

ללא תלות במניעים הבחירתיים, השפעת הסנקציות וה'מלחמה הכלכלית' של ארגנטינה על אי בן פחות מ-4,000 נפשות היא מוחשית וכבדה. איי פוקלנד, כטריטוריה בריטית שמעבר לים, נושאים מטען היסטורי במסגרת הממשל הקולוניאלי שלהם; במשאל עם על ריבונות ב-2013, 99.8% מהמצביעים תמכו בהמשך היותם טריטוריה בריטית שמעבר לים, תוצאה המצוטטת בהרחבה כהוכחה לרצון ההגדרה העצמית של תושבי האי. בראגר אמרה ל-DW: "הם לא מכבדים את זכותנו להגדרה עצמית, לא מכבדים את זכותנו לפתח את המשאבים שלנו, הם רק רוצים לקולוניז אותנו." דברים אלה מבטאים מצד אחד את סירובם של תושבי האי לקבל כפייה חיצונית מצד ארגנטינה, ומצד שני משקפים את התנגדותם של המקומיים לכל כפייה חיצונית – בין אם מבואנוס איירס ובין אם מלונדון.

התנודה בעמדות בעלות הברית החיצוניים מגבירה עוד יותר את חוסר הוודאות של הטריטוריה הקטנה. נשיא ארצות הברית טראמפ רמז לאחרונה כי תמיכת ארצות הברית במצב הנוכחי בפוקלנד היא 'בבדיקה', למרות שמזכיר המדינה רוביו אישר לאחר מכן כי עמדת ארצות הברית לא השתנתה. בראגר ממעיטה בחשיבותה של תנודה זו, בעוד שצימר מזהיר כי אם ארצות הברית תיטה לצד ארגנטינה, מדובר יהיה ב'מהפך מזעזע מאוד'. עבור אי התלוי בשרשרת אספקה והשקעות חיצוניות, התנודה בעמדות בעלות ברית מרכזיות מהווה בפני עצמה סיכון ממשי.

האסטרטגיה של ממשל מיליי עשויה גם לשרת שיקולים גיאופוליטיים רחבים יותר בתחום האנרגיה. הדיווח מציין כי תעשיית הנפט המקומית בארגנטינה משגשגת, כאשר פרויקט הפצלים של ואקה מוארטה (Vaca Muerta) בפטגוניה חווה עלייה חדה בתפוקה, והוא אחד מפרויקטי פיתוח פצלי הנפט הגדולים בעולם. על רקע מלחמת איראן והמהומות במצר הורמוז, ארגנטינה צפויה לחזק את מעמדה כמעצמת אנרגיה. צימר מזהיר: "כאשר משאבי טבע מתלכדים עם סכסוכי טריטוריה קיימים וציפיות היסטוריות, הדבר נוטה להחריף סכסוכים רבים."

בטווח הקצר, הסבירות לחזרת עימות מזוין נמוכה. צימר סבור כי: "זה יהיה צעד קיצוני מדי; רק אם המצב יידרד באופן חמור ייתכן מרחב פוטנציאלי לעימות צבאי." אולם 4,000 תושבי הפוקלנד עומדים בפני מתקפה משולבת של לחץ הסנקציות הארגנטינאי, תנודה בעמדות בעלת הברית האמריקאית, ואי-וודאות לגבי עתיד המימון של הפרויקט.