מכס כפטיש, טראמפ נותן גיבוי: כיצד ארצות הברית מעורבת בעומק בבחירות לברזיל

לפי דיווחי רשת אל-ג'זירה, כשנותרו פחות מחודש ליום ההצבעה בבחירות לנשיאות ברזיל (4 באוקטובר), בעל הבית הלבן דונלד טראמפ שב ומשך את מנוף המכסים כלפי הכלכלה הגדולה ביותר בדרום אמריקה. ביוני השנה הטיל טראמפ מכס של 25% על חלק מהמוצרים הברזילאים המיוצאים לארצות הברית, בטענה למה שכינה "נוהגי סחר לא הוגנים". זהו המקרה השני בתוך פחות משנה שבו ממשל טראמפ מפעיל לחץ על ברזיל באמצעות מכסים — בשנה שעברה הוא הכריז על מכס של 50% על מגוון מוצרים ברזילאים, בנימוק של היחס שבו נקטה ממשלת ברזיל כלפי הנשיא לשעבר ז'איר בולסונארו, ואף הגדיר בפומבי את המשפט הנוגע לכך כ"רדיפה פוליטית". אותו סבב מכסים בוטל בהמשך, אך סבב חדש של מכס בשיעור 25% כבר יצא לדרך. ניתוח של אל-ג'זירה מצביע על כך שטראמפ עושה שימוש בכלי זה כדי להפעיל לחץ על ממשלת לולה, בניסיון להביא לסיום ההליכים המשפטיים נגד בולסונארו.

במקביל מצביעה אל-ג'זירה על כך שאותו סבב מכסים מהשנה שעברה הומר בידי לולה דווקא לקלף פוליטי — הוא הצליח להפנות את הזעם הציבורי כלפי משפחת בולסונארו, וסקר מיולי 2025 הראה כי שיעור התמיכה בו עלה לראשונה מזה תשעה חודשים מאז הכרזת המכסים, וחצה את רף ה-50%. עם זאת, באשר לשאלה האם סבב המכסים החדש של 25% יוכל שוב לשרת את לולה, החוקר הפוליטי לאונרדו פאס מקרן וארגאס נוקט עמדה זהירה, וסבור כי אלא אם כן תצליח הממשלה לקשור בין הנטל המס הנוסף לבין החוויה היומיומית של הצרכן הממוצע, יהיה קשה לסחוט ממנו דיבידנד בולט של קולות.

התערבותו של טראמפ בבחירות בברזיל אינה מוגבלת לכלים כלכליים. ביוני השנה תיאר ברשתות החברתיות את הבחירות בברזיל כ"המבחן הגדול הבא" של מה שכינה משימת "להפוך את אמריקה לגדולה שוב". הקשרים ההדוקים בין משפחת בולסונארו לממשל טראמפ העניקו למדיניות החוץ תפקיד חריג במיוחד השנה, בעוד שבדרך כלל היא נותרת בשוליים בבחירות בברזיל. בולסונארו הורשע בכך שהיה מעורב בקשירת קשר להפיכה צבאית לאחר שהפסיד ללולה בבחירות 2022, ובנו, הסנאטור פלאביו בולסונארו, זכה במועמדות המחנה הימני בתמיכת אביו, והפך ליריב המרכזי של לולה במאמצו לזכות בקדנציה רביעית חסרת תקדים. ב-2022 גבר לולה על בולסונארו בפער זעום של 1.8 נקודות אחוז — הבחירות הצמודות ביותר בתולדות ברזיל.

העימות הזה מתרחש על רקע גל ימני השוטף את יבשת דרום אמריקה. ב-12 החודשים האחרונים ניצחו מועמדים ימניים בבחירות לנשיאות בבוליביה, צ'ילה, קולומביה, אקוודור ופרו. אל-ג'זירה מצטטת את החוקר הפוליטי לאונרדו פאס מקרן וארגאס, המנתח כי הגל הזה נובע יותר מתגובת נגד של הבוחרים כלפי מפלגות השלטון ומגורמים מקומיים, מאשר ממפנה אידיאולוגי אזורי. פאס מביא את ארגנטינה כדוגמה — הכלכלן הליברלי מיליי עלה לשלטון ב-2023 בדיוק משום שהממשלה הקודמת הותירה אחריה כאוס של אינפלציה משתוללת.

אך אין להתעלם גם מתפקידו של "העידוד" מצד ממשל טראמפ. הדיווח של אל-ג'זירה מתאר א-סימטריה של כוח: הרשות המבצעת האמריקאית תומכת בגלוי במנהיגים ימניים, וקושרת מנופים כלכליים ללחץ פוליטי באמצעות מכסים והצהרות דיפלומטיות, ובכך מקרינה השפעה על התהליכים הדמוקרטיים במדינות אמריקה הלטינית. הדבר מעורר תגובות נגד בעוצמה משתנה במדינות דרום אמריקה, אך הוא כבר שינה באופן מהותי את מבנה השיח בבחירות בברזיל, והפך את השאלה "פרו-אמריקאי או לא" לתווית שאף מועמד אינו יכול להתעלם ממנה.

בחזרה לקרב הבחירות עצמו, הקלפים של לולה אינם קלים. אל-ג'זירה מציינת כי למרות שבתקופת כהונתו צמח התמ"ג השנתי של ברזיל בקצב המתקרב ל-3%, ושיעור האבטלה ירד לשפל של 5.1% עד סוף 2025, הרי שהזינוק בחוב, הריבית הגבוהה ויוקר המחיה הגואה מכרסמים בתחושת ההישג הכלכלי של הציבור. מריו סרז'יו לימה, אנליסט ברזילאי בחברת הייעוץ המדיני Medley Advisors, אומר במישרין: "זו בעיית הנגישות הכלכלית. לא רק שהדברים יקרים יותר, אלא שאנשים לא יכולים לשלם. שיעור הבעלות על דירות יורד, הצורך בהכנסה עצום, ואנשים מרגישים שהם נתקעו."

כדי להתמודד עם הלחצים הללו, השיקה ממשלת לולה תוכניות יקרות הכוללות הרחבת אשראי, הקלות במס הכנסה, סובסידיות דלק ומחיקת חובות. אוסוואלדו אמראל, חוקר דעת קהל באוניברסיטת קמפינאס, מגיב: "הממשלה ויתרה על הרעיון של לכבוש את הלבבות, ופנתה במקום זאת לכיבוש הארנקים." הוא מציין כי הבסיס המסורתי של מעמד הפועלים במפלגת הפועלים של לולה עבר שינוי עמוק — חברי האיגודים המקצועיים פוחתים, העובדים בעבודות לא פורמליות מתרבים, וכיום כ-2.1 מיליון בני אדם מתפרנסים מפלטפורמות דיגיטליות כמו הסעות ומשלוחי מזון. בוחרים אלה נושאים ספקות כלפי מסורת תנועת זכויות העובדים.

בסוגיית הביטחון, לולה נמצא בנחיתות ברורה. אל-ג'זירה מצטטת נתוני מכון הסקרים Quaest, לפיהם 33% מהבוחרים מציבים את הביטחון הציבורי בראש סדר הדאגות, הרבה מעל הנושא הכלכלי שמדורג שני (15%). פלאביו בולסונארו, בעצרת פתיחת הקמפיין שלו בריו דה ז'ניירו בחודש שעבר, האשים את ממשלת לולה כי "מסרה את הריבונות" לארגוני פשע כמו הפיקוד הראשון של הבירה (PCC) והפיקוד האדום (CV), והביע תמיכה במאמצי ממשל טראמפ להכריז על כנופיות ברזיל כ"ארגוני טרור זרים". לולה הבטיח להקים משרד ייעודי לביטחון הציבור, ואילו פלאביו התחייב לצעדים נוקשים יותר, ובהם הקמת חמש "כלא-ענק". לימה מעריך: "אסטרטגיות הדיכוי מושכות יותר את העין — גם אם הן לא פותרות את הבעיה, מעצר או חיסול של כנופיית פושעים יוצר את הרושם ש'משהו נעשה'."

אמראל סבור כי לולה מסתייע בוותק הארוך שלו בתנועת הפועלים, ומדגיש תכונות שפלאביו אינו יכול להשתוות להן — ניסיון ועומק קורות חיים. "הוא (לולה) כאילו אומר: 'אני לא חי על חשבון אבא שלי, יש לי חמישים שנות ותק.'"

סקר Datafolha מספטמבר מראה כי בתרחיש של סיבוב שני דמיוני, לולה מקבל 46% תמיכה ופלאביו בולסונארו 43%. אך שיעורי הדחייה של שניהם קרובים ל-50%, מה שאומר שמה שיכריע את המאבק הוא אותו מיעוט קטן של בוחרים הנמצא מחוץ לזירה הפוליטית. מאירה גוראט, חוקרת פוליטית באוניברסיטה הפדרלית של ריו דה ז'ניירו, מציינת כי המפה הפוליטית של ברזיל התפצלה בעיקרון לשני גושים — "ימין מתרחב והולך ופרוגרסיבים מתונים" — ומחקריה מראים כי גורל הבחירות השנה אינו תלוי בגיוס הבסיס המפלגתי, אלא באותם אנשים שאדישים לפוליטיקה — בין אם משום שהם עסוקים בעבודתם ובין אם משום שהם סבורים שהפוליטיקה מעולם לא שיפרה את חייהם. "מי שיזכה בבוחרים האלה, ינצח."

מנתחים נוקטים עמדה זהירה באשר לשאלה האם ניצחון של לולה יוכל לעורר גל תקומה שמאלני בדרום אמריקה. פאס מודה כי אם ניצחונו של לולה ישפיע אפילו על מדינה אחת בדרום אמריקה שתבחר ממשלה שמאלנית, "זה יהיה מפתיע", שכן הכיוון הפוליטי של דרום אמריקה תלוי יותר בעניינים הפנימיים של כל מדינה ובדינמיקה הכלכלית הגלובלית. בסיום הדיווח מציינת אל-ג'זירה כי ללא קשר לתוצאה, המשמעות הגיאופוליטית של הבחירות הללו חורגת מגבולות ברזיל — כהונה נוספת של לולה תהווה זריקת עידוד נדירה לשמאל באמריקה הלטינית, ואילו אם לולה יפסיד, כל יבשת דרום אמריקה תתיישר פוליטית עם ממשל טראמפ, לפחות עד לסבב הבחירות המשמעותי הבא.