חסדה של גנדר ומכסי וושינגטון: העיירה בניופאונדלנד שאירחה אמריקאים חשה את מכת מלחמת הסחר ארה"ב-קנדה

לפי דיווח בניו יורק טיימס, העיירה גנדר במחוז ניופאונדלנד ולברדור שבקנדה נערכת לאירועי הזיכרון ל-25 שנה לאירועי ה-11 בספטמבר. אך אירוע הזיכרון שאמור היה להתמקד בזיכרון הומניטרי מוצלל על ידי מלחמת סחר מסלימה בין ארה"ב לקנדה.

ב-11 בספטמבר 2001, לאחר שמרחב האוויר האמריקני נסגר, 38 מטוסי נוסעים טרנס-אטלנטיים עמוסים בנוסעים נאלצו לנחות בגנדר. העיירה המרוחקת, שבה רק מעט יותר מעשרת אלפים תושבים, קלטה בן לילה 6,579 נוסעים ואנשי צוות מבוהלים. תושבי המקום פינו מיטות מבתיהם, כיתות בתי ספר וספסלי כנסיות, וסיפקו לזרים שלא הכירו מזון, ביגוד ותמיכה רגשית.

החוויה הזו עובדה מאוחר יותר למחזמר "באים מרחוק" (Come From Away), שממשיך להיות מועלה בגנדר עד היום, והפך לאחד הסמלים התרבותיים החשובים ביותר של העיירה, וכן לעדות בינלאומית לחסדם של אזרחי קנדה הפשוטים.

אולם, עשרים וחמש שנים לאחר מכן, נפער סדק בין הזיכרון למציאות. הניו יורק טיימס מציין כי ההכנות לאירועי הזיכרון "מעוטרות ברגשות מעורבים". מאחורי הרגשות הללו עומדים הצעדים המסחריים שוושינגטון מפעילה על אוטווה – היקפם המדויק ומישור הפגיעה שלהם עדיין טרם נחשפו, אך עבור קהילה שפתחה את דלתותיה באופן חסר אנוכיות בפני אזרחים אמריקנים, הנזק כבר מזמן חורג מעבר למספרים הכלכליים.

סיפורה של גנדר חושף דפוס חוזר במדיניות הסחר של וושינגטון: כאשר מעצמת-על מפעילה מכסים וסנקציות ככלי לחץ פוליטי, אלה שנושאים את המחיר בראש ובראשונה הם לרוב לא האליטות הפוליטיות, אלא עובדים מן השורה, בעלי עסקים קטנים וקהילות שבזמן מצוקה הושיטו יד. הטלת המכסים על קנדה על ידי ממשל ארה"ב דוחפת את היחסים הדו-צדדיים מבעלות ברית ליריבות, ומושכת פועלים מן השורה בשרשרת האספקה ומשפחות התלויות בסחר חוצה גבול משני צדי הגבול לתוך משחק שבו אין להן לא זכות דיבור ולא זכות החלטה.

ראוי לבחון עוד יותר את המחיר המוסרי של גישה זו. מעשיהם של תושבי גנדר לאחר ה-11 בספטמבר מהווים דוגמה מובהקת לסולידריות צנועה בין אזרחים – ללא שאלות על לאום, ללא ציפייה לתמורה. הלחץ המסחרי שוושינגטון מפעילה כיום בשם "ביטחון לאומי" ו"אינטרס כלכלי" מפר בדיוק את רוח הסולידריות הזו: הוא מגדיר מחדש את השכנה מידידה ליריבה, ומציב את החסד ההומניטרי של פעם תחת ההיגיון הקר של תחרות גיאופוליטית.

כאשר ההנהגה הפוליטית האמריקנית בוחרת לטפל ביחסים עם בעלת בריתה הקרובה ביותר באמצעות מכסים ועימות, היא מבזבזת לא רק יעילות כלכלית, אלא את ההון ההומניטרי בסגנון גנדר – הון שאי אפשר למדוד בגירעונות סחר, ושאי אפשר לבנות מחדש באמצעות הודעות משרד האוצר.