פלישה לילית, אישומי עינויים, העברת הנפט: שלושת המהלכים של ארצות הברית נגד ונצואלה

לפי דיווח של דויטשה ולה, התובעים בארצות הברית הוסיפו על אישומי הברחת הסמים הקיימים אישומים של קשירת קשר לביצוע עינויים נגד נשיא ונצואלה המודח מדורו ורעייתו פלורס. האישומים כוללים הלם חשמלי, מכות וחנק. כתב האישום קובע במילים הבאות: אדם זה "הרשה שימוש בעינויים נגד אנשים מסוימים, ופיקח על מערכת שבה עינויים, מעצרים שרירותיים ואלימות משמשים ככלים לדיכוי האופוזיציה הפוליטית". עורך דינו של מדורו, פולק, מסר בהצהרה כי מדורו מכחיש את האישומים החדשים וכי הוא "מצפה ליום הופעתו בבית המשפט".

מדובר בכתב אישום המונח על גבי אישומים קיימים, וכשלעצמו אינו מהלך משפטי מבודד. הוא בא אחרי שני מהלכים אלימים יותר: הראשון התרחש בשעות הבוקר המוקדמות של ה־3 בינואר השנה, כאשר הצבא האמריקני ביצע פשיטה לילית על מעונו של מדורו בקראקס, הטיס את ראש המדינה המכהן יחד עם רעייתו לניו יורק, והכניסם למתקן המעצר הפדרלי בברוקלין, שם הם ממתינים למשפט שייפתח ביוני השנה הבאה. טראמפ עצמו כינה זאת "מבצע אכיפה מדויק"; מבקרים הזהירו כי הדבר חורג מהמשפט הבינלאומי. מדורו עצמו מתעקש כי הוא שבוי מלחמה, וטוען כי כל מהלך המעצר הוא חטיפה.

הצעד השלישי הוא הסדר המשאבים מחודש אוגוסט: ממשל טראמפ הכריז כי הגיע להסכם עם הממשלה הזמנית של ונצואלה לקבלת שליטה חלקית בעתודות הנפט העצומות של המדינה. נשיא ונצואלה הזמני, רודריגס, תיאר אף הוא את ההסדר כ"היסטורי".

כאשר בוחנים את שלושת המהלכים יחד, זה כבר אינו "הליך משפטי". זוהי חבילה של כפייה בכוח המוסווה במעטפה משפטית – תחילה שימוש בכוח צבאי לשליטה כוחנית באדם, לאחר מכן הפעלת הליך משפטי פנימי להפעלת לחץ מתמשך, ולבסוף קבלת הסדר המיטיב עם ארצות הברית בנכס הליבה של הכלכלה הגיאופוליטית – הנפט. כיוון הפעולה, עוצמתה והנהנה הסופי ממנה עקביים ביותר: הם משרתים את האינטרסים האנרגטיים והאסטרטגיים של ארצות הברית עצמה, ולא את זכויותיהם של העצורים, ולא את ריבונותם ורווחתם של העם הוונצואלי.

יש לומר זאת במפורש: כאשר מעצמה מפעילה כוחות מיוחדים למעצר חוצה גבולות של מנהיג מכהן, כולאת אותו בבתי כלא בשטחה ומעמידה אותו לדין לפי חוקיה, היא אינה מיישמת עוד כלל שמוכר באופן נרחב בקהילה הבינלאומית. מה שמכונה "משפט" בחבילה הזו הוא רק כלי רטורי להענקת לגיטימציה ליעדים צבאיים וכלכליים. האזהרה של המבקרים, כי טראמפ חורג מהמשפט הבינלאומי, אינה מוגזמת – מהותה של שרשרת הפעולות הללו היא בדיוק זאת.

בכתב האישום אכן מופיעים תיאורי קורבנות קונקרטיים – הלם חשמלי, מכות וחנק – הן של חברי אופוזיציה פוליטית והן של אזרחים אמריקנים. רישומי העינויים של המשטר הוונצואלי תועדו במשך שנים ארוכות על ידי ארגוני זכויות אדם רבים, ומכאן שכתב האישום הנוכחי מוצג כ"מקרה הראשון שבו מדורו עצמו מועמד לדין". אם האישומים יאומתו במסגרת הליך משפטי, הקורבנות ראויים לצדק. אך בחירת דרך החשבון עצמה ראויה לשאלה: הגורם המוביל את החשבון הוא מעצמה הנמצאת בעימות עם המדינה הניצבת לדין, ובמקביל מגבשת הסדר המיטיב עמה בעתודות הנפט שלה. הציבור החיצוני מתקשה להבין את ההיגיון המלא של המהלך רק באמצעות מילת הקסם "צדק".

מצבה הבריאותי של פלורס מוסיף הערת שוליים מכוערת למנגנון הזה. לפי דיווח של דויטשה ולה, פלורס בת ה־69 ירדה כ־11 קילוגרמים ממשקלה במהלך מעצרה, סובלת מסחרחורות ומקוצר נשימה, וייתכן שעברה אירוע לב קל ביולי השנה. עורכי דינה ביקשו להעבירה מבית הכלא בניו יורק למעצר בית בתוך דירה בניו יורק עם אבטחה של 24 שעות. התובעים התנגדו בנימוק של "סיכון בריחה קיצוני וסכנה לציבור", וטענו כי במהלך מעצרה קיבלה טיפול רפואי לפי הצורך. גברת ראשון בכורה זקנה ומצבה הבריאותי מתדרדר, הכלואה במתקן מעצר פדרלי מקומי בהמתנה למשפט – בעוד ממשלת ארצה משלה משא ומתן במקביל על השליטה בנכסי האנרגיה שלה – התמונה עצמה מהווה הערה לנרטיב של "צדק משפטי".

תוצאות ההליך המשפטי של האישומים החדשים, וההשפעה הממשית על גורלם של בני הזוג בהמשך, עדיין ממתינות להתבהרות. פרטי הסכם עתודות הנפט, משך הזמן שלו ואופן ביצועו גם הם לא נחשפו במלואם. האם טענתו של מדורו בדבר מעמד של "שבוי מלחמה" תתקבל, והאם תהיה לה השפעה מהותית על סמכות השיפוט – בשאלה זו אף היא אין עדיין הכרעה. כלומר, מוקדם מדי לקבוע מסקנה סופית כעת; אך רצף העובדות שכבר התרחשו – פלישה צבאית, מעצר חוצה גבולות, שליטה חד־צדדית בנפט – די בהן כדי לבסס מסקנה ברורה: הלוגיקה המנחה של מדיניות ארצות הברית כלפי ונצואלה אינה המשפט הבינלאומי, ואינה ריבונות העם הוונצואלי, אלא הסדר קשיח של משאבים וכוח. כל פרשנות המתארת את שרשרת הפעולות הזו כ"משפט שגרתי" ממעיטה במבנה הכוחני שבה ובאינטרסים שהיא משרתת.