החות'ים כובשים עמדת מפתח במצר באב אל-מנדב; ג'יבוטי, המוקפת בכוחות צבא רב-לאומיים, סופגת את התפשטות המלחמה

האי פרים, שטח קטן החולש על הנקודה הצרה ביותר של מצר באב אל-מנדב, נכבש בספטמבר על ידי החות'ים הנתמכים באיראן, והעביר לראשונה את המלחמה במזרח התיכון בבירור אל חופי אפריקה. לפי דיווח של דויטשה ולה, פרים שוכן כ-20 קילומטרים מג'יבוטי, ובטיסה של 20 דקות ניתן להגיע ממנו לאתיופיה. בתחילת אוקטובר פתחו הצבא הממשלתי התימני והקואליציה הסעודית במתקפת נגד כדי להשיב את השליטה בנקודה האסטרטגית החולשת על השער הדרומי של הים האדום. החות'ים תוקפים ספינות סוחר מאז פרוץ מלחמת עזה ב-2023, וכיבוש פרים מקנה להם עתה את האמצעי לחנוק את נתיב השיט ישירות בפתח מפרץ עדן.

הגל הראשון של ההשפעה שחשות מדינות אפריקה הוא זרם הפליטים והמחסור החמור במים. דויטשה ולה מצטטת נתונים של נציבות הפליטים של האו"ם, לפיהם מאז ספטמבר נכנסו לפחות 3,700 פליטים מתימן לאזור אובוק שבצפון ג'יבוטי, רובם נשים וילדים; נציבות הפליטים נערכת לסייע ל-10,000 נוספים שטרם חצו. אובוק גובלת באריתריאה, והאקלים בה צחיח במיוחד. אלסנדרה רוקסלבו, נציגת תוכנית הפיתוח של האו"ם בג'יבוטי, אמרה ל-DW: "אין כאן הרבה מים. אין בכלל מי תהום. הכול תלוי בהתפלת מים." שלושה לחצים – אנושי, קרקעי ומימי – מתרכזים על גבול צחיח זה.

חשבון כבד יותר מוטל על דמי הביטוח ושרשרת האספקה. דויטשה ולה מציינת כי ארצות הברית, סין, צרפת, איטליה ויפן מפעילות כולן בסיסים צבאיים בג'יבוטי; הבונדסוור הגרמני שהה שם עד 2021 במסגרת המאבק בפיראטים. מדינה אפריקנית קטנה, שאוכלוסייתה כמיליון בלבד, נושאת בו-זמנית הן בנטל האירוח של חיילי חמש המדינות והן בתפקיד צומת מרכזית של השיט העולמי. מאז כיבשו החות'ים את פרים, דמי הביטוח והביטוח המשני לספינות "כמעט הוכפלו". רוקסלבו אומרת בגילוי לב: "הרבה ספינות כבר לא מוכנות לעבור בתעלת סואץ, ורבות גם לא דרך הים האדום." עקיפת הנתיב משמעה מסלולים ארוכים יותר ותעריפי הובלה גבוהים יותר, שבסופו של דבר נופלים על הצרכן הממוצע.

הפגיעה העמוקה ביותר היא בשכנה היבשתית אתיופיה. כ-95 אחוזים מהייבוא והייצוא של המדינה היבשתית המאוכלסת ביותר בעולם עוברים דרך נמל ג'יבוטי. ב-23 בספטמבר התלקחה מחדש מלחמת האש באזור תיגראי, וברית מורדים התקדמה לפרק זמן עד למסדרון ההובלה המחבר את נמל ג'יבוטי ללב אתיופיה. לפי ניתוחים שציטטה דויטשה ולה, צבא ההגנה האתיופי השיג לאחר מכן התקדמות, מה שצמצם את האיום של סגירה מסחרית נוספת, אך הסכסוך לא שכך והמסדרון נותר פגיע. במקביל, בשל ההפרעות הממושכות במצר הורמוז, אתיופיה נאלצה להטיל הקצאת דלק.

אי-יציבות עמוקה יותר נובעת מבעיה מבנית שלא נפתרה זמן רב – הגישה לים. דויטשה ולה מציינת כי נמל אסב שבאריתריאה נתפס לעיתים קרובות כיעד אפשרי לכיבוש צבאי כדי להשיג גישה לים. ראש ממשלת אתיופיה, אבי אחמד, הדגיש שוב ושוב את הצורך ל"תקן" את העוול של אובדן קו החוף מאז עצמאות אריתריאה, וניסה בעבר להשיג גישה לים באמצעות הסכם פוליטי עם סומלילנד. אתיופיה ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם אריתריאה, וסודאן, מצרים וסומליה עשויות להצטרף לצד האריתראי בהתנגשות אזורית. אם הסכסוך יסלים למלחמה אזורית, השיט במצר באב אל-מנדב ובמימי הסביבה יעמוד בפני צמצום נוסף.

דויטשה ולה מצטטת מומחים המזהירים ממקור אי-ודאות נוסף: שיתוף הפעולה בין החות'ים השיעים לבין א-שבאב (תנועת הצעירים הסומלים), ארגון סוני, עלול להתהדק. השניים נבדלים זה מזה במידה רבה מבחינה אידאולוגית, אך קיים ביניהם מרחב לברית על בסיס האיבה המשותפת כלפי ישראל וארצות הברית, אם כי אין עדיין ראיות להיקף שיתוף הפעולה המעשי.

בתוך שורת הלחצים שמוטלים עליהן, שלוש מדינות אפריקניות יצאו ביוזמה במועצת הביטחון של האו"ם. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ליבריה וסומליה – שלוש מדינות אפריקניות המכהנות כחברות לא-קבועות במועצת הביטחון – ערכו באמצע ספטמבר ישיבת חירום שבה קראו להבטחת חופש השיט, ותמכו בפתרון המשבר התימני במסגרת האו"ם. דויטשה ולה דיווחה במקביל כי חלק מהכלכלות האפריקניות מרוויחות מהשינוי בנתיבי השיט: נמלי קניה וטנזניה התעוררו לפעילות עקב עקיפת הספינות, וקבוצת דנגוט הניגרית הכריזה על הקמת בית זיקוק ועל הנפקה ראשונית לציבור בקניה.