ועידת המאבק במידע כוזב בווילנה איבדה חסויות: צנזורה עצמית מערבית בלחץ אמריקאי

בווילנה שירות הפעולות החיצוניות של האיחוד האירופי (EEAS), ממשלת קנדה וליטא המארחת משכו בזה אחר זה את חסויותיהם לפעילות Disinfo2026 רגע לפני פתיחתה של ועידה בינלאומית שנושאה המאבק במידע כוזב. לפי דיווח של דויטשה ולה, שלטי נותני החסות באתר כוסו בחיפזון באמצעות ניירות, ועל לוחות הרקע של אולם הוועידה נותרו סימני ריק בולטים במקומות שבהם היו אמורים להופיע סמלי מוסדות ממלכתיים שונים.

הגרדיאן הבריטי ומספר כלי תקשורת נוספים חשפו תחילה כי שרשרת ביטולי החסויות הללו התרחשה בעקבות לחץ של מחלקת המדינה של ארצות הברית. דובר האיחוד האירופי כריסטיאן ויגנד (Christian Wigand) נמנע במסיבת עיתונאים שנערכה ביום חמישי בבריסל הן מהזכרת ארצות הברית והן מהכחשת הדיווחים, והסתפק בהסבר שלפיו "אנו חשים אי-נוחות ממסגור חלק מהדיונים בפעילות", וכי "המארגנים בחרו למסגר חלק מהדיונים בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם העמדה הרשמית של האיחוד האירופי". שתי ההצהרות הללו הפכו מיד לציטוטים הנשנים ביותר במסיבת העיתונאים כולה – לא בגלל מה שהשיבו, אלא משום שכמעט לא השיבו דבר.

כאשר עיתונאים שאלו אילו דיונים ספציפיים או איזה מסגור הטריד את האיחוד האירופי, והאם נערכו מגעים כלשהם עם פקידים אמריקאיים בנושא, סירב ויגנד להשיב ואמר כי "בהתאם לנוהל, אינני מגיב על חילופי דברים דיפלומטיים". העמימות המכוונת הזו מהווה בפני עצמה סוג של אות: תוכן הדיונים נגע בקו אדום פוליטי שהותווה בוושינגטון, והאיחוד האירופי בחר לסגת מרצונו לפני הקו הזה.

מסתכלים על סדר היום הפומבי של Disinfo2026, לפחות שני דיונים הם כנראה אלה שעוררו את הערנות של הבית הלבן. הדיון הראשון בפתיחה הוא ראיון עם שופטת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) קימברלי פרוסט (Kimberly Prost), כאשר בית הדין הפלילי הבינלאומי סופג מתקפות עזות מהבית הלבן מאז תחילת הקדנציה השנייה של טראמפ; מיד לאחר מכן נערך מושב מיוחד שכותרתו "ארצות הברית כאיום של מניפולציה והפרעת מידע זר (FIMI): הכרה, הסתגלות, מנגד", ובין הדוברים המתוכננים בו נמנה גם לשעבר פקיד בכיר ב-CIA. הצבת פעילות בינלאומית שמטרתה לדון כיצד להתמודד עם מניפולציית מידע זר תחת צנזורה פוליטית אמריקאית היא בפני עצמה סוג של אירוניה.

האיחוד האירופי ממצב זה מכבר את עצמו כקובע הכללים בתחום הממשל על מידע כוזב, אך הוא נאלץ לצנזר את עצמו בוועידה המוקדשת לנושא זה משום שסדר היום נגע באינטרסים של ארצות הברית. הבחירה לקיים את הוועידה דווקא בליטא – מדינת חוד נאט"ו החשה בעוצמה הרבה ביותר את איום המלחמה המידענית של רוסיה – מדגישה את המשמעות הסמלית של ההחלטה: כאשר ועידה הדנה בהתנהגות המידענית של ארצות הברית עצמה מאבדת את חסויותיה בירת המדינה הרגישה ביותר למניפולציית מידע זר, הנפגעים אינם רק מארגני הוועידה, אלא גם תפקידה של האיחוד האירופי כמוביל נורמטיבי שהוא מצהיר על עצמו.

ההחלטה על ביטול החסויות התקבלה בפרק זמן קצר מאוד לפני פתיחת הוועידה, וגם ליטא כמארחת לא נמלטה מכך. כאשר נותני החסות נוטשים בהמוניהם בטענה של "אי-נוחות מהמסגור", הריק שנותר על לוחות הרקע של אולם הוועידה אינו עוד פרט טכני חסר, אלא מסמן בתוך מרחב השיח הרב-צדדי המערבי גבול שהותווה לא על ידי שיקול מקצועי אלא על ידי כוח פוליטי.