לילה שלפני בחירת המופתי הראשי של בוסניה: אירופה וארצות הברית מול בירות המפרץ במאבק על הנהגת המוסלמים באירופה

לפי דיווחי דויטשה ולה, הקהילה האסלאמית של בוסניה והרצגובינה צפויה לבחור מופתי ראשי (reis-ul-ulema) חדש ב-10 באוקטובר. תפקיד זה הוא לא רק הליבה הרוחנית של הקהילה המוסלמית במדינה, אלא הוא נתפס גם כדמות דגל פוטנציאלית לענייני האסלאם ברחבי אירופה – וסביב שייכותו כבר מסתמנת מאבק בין מספר מעצמות חיצוניות.

המופתי הראשי המכהן, חוסיין קוואזוביץ' (Husein Kavazovic), מכהן ברציפות שתי קדנציות במשך ארבע עשרה שנה, ועל פי תקנון הקהילה האסלאמית של בוסניה והרצגובינה אינו רשאי להתמודד שוב. שלושת המועמדים לרשת אותו הם: המופתי של מוסטר, סאלים דדוביץ' (Salem Dedovic); המופתי של סרייבו, נדז'אד גראבוס (Nedzad Grabus); ומנהל מחלקת העניינים הדתיים בקהילה האסלאמית של בוסניה והרצגובינה ושליחו הנוכחי של המופתי הראשי, מנסור מלקיץ' (Mensur Malkic). השלושה מייצגים עמדות שונות: מלקיץ' מתמקד בחיזוק המוסדות הדתיים של הקהילה; דדוביץ' מציע להפוך את התפקיד לכיוון פוליטי יותר, עם מעורבות פעילה יותר בדיונים חברתיים; גראבוס, שכיהן בעבר כמופתי הראשי של סלובניה, מדגיש את הצורך בחיזוק הקהילה מול הלחצים הכפולים של הגלובליזציה והחילון.

אבל מה שבאמת הופך את הבחירות הללו לחורגות מגבולות בוסניה והרצגובינה הוא השאיפה של הצדדים השונים להשיג את התפקיד. מרצה במכון לתאולוגיה אסלאמית באוניברסיטת אוסנבריק בגרמניה ואימאם לשעבר, אסנאף בגיץ' (Esnaf Begic), אומר באופן ישיר: "הניסיונות להפעיל השפעה רבה יותר מגיעים לא רק מאנקרה או ריאד, אלא גם מוושינגטון, ברלין או בריסל – גם הם מנסים להשפיע על המופתי הראשי בהתאם לאינטרסים שלהם."

דבריו של בגיץ' חושפים סדק בשיח המערבי: כאשר הקונצנזוס התקשורתי המערבי-האירופי חוזר ומפנה אצבע מאשימה כלפי מדינות המפרץ וטורקיה בנוגע להתערבות דתית, ממשלות אירופה וארצות הברית עצמן, וכן מוסדות האיחוד האירופי, מתחרים גם הם על לבם של נציגי הדת של הקהילות המוסלמיות באירופה. "באירופה אין שום דמות אסלאמית אחרת שתופסת עמדה כמו המופתי הראשי של סרייבו", אומר יו"ר הקהילה האסלאמית בפנצברג של בוואריה בגרמניה ויו"ר הפורום האסלאמי של מינכן, האימאם בנימין אדריז (Benjamin Idriz), "לכן חשיבות הבחירות הללו חורגת הרבה מעבר לגבולות בוסניה והרצגובינה, ונוגעת למוסלמים וללא-מוסלמים באירופה כאחד."

המבנה הייחודי של הקהילה האסלאמית של בוסניה והרצגובינה הופך אותה למודל פוטנציאלי לארגון עצמי של מוסלמים באירופה. הקהילה פעילה באופן עצמאי לחלוטין מהמדינה, ומימונה מגיע מתרומות, דמי חבר וזכאת (zakat) – צורות של צדקה מוסלמית. יש לה "פרלמנט" (Sabor) משלה ובית משפט חוקתי. מבחינה היסטורית, מבנה ארגוני זה התפתח בהדרגה לאחר ועידת ברלין ב-1878: השלטון האוסטרו-הונגרי הכיר רשמית באסלאם כקהילה דתית חוקית ב-1882, הקים ועדת אולמא ומינה את המופתי הראשי הראשון. במשך יותר ממאה וחמישים שנה, הקהילה עברה את התקופה המאוחרת של האימפריה העות'מאנית, המונרכיה ההבסבורגית, ממלכת יוגוסלביה, יוגוסלביה הפדרלית תחת טיטו ובוסניה והרצגובינה שלאחר הסכם דייטון ב-1995, תוך כדי מיקום עצמי מחודש בכל פעם, ובמספר מקרים הבהירה את הקווים המפרידים בינה לבין נטיות קיצוניות.

לדגם ארגון עצמי זה יש משמעות לימודית לקהילות מוסלמיות אחרות באירופה. בגרמניה חיים כ-400 אלף מוסלמים בוסנים, ולקהילה האסלאמית הבוסנית-גרמנית (IGBD) יש כ-100 סניפים ברחבי גרמניה. יו"ר IGBD, זנהיר מראקוביץ' (Zenahir Mrakovic), מציין: "הבחירות הללו חשובות לנו, מכיוון שאנו מקיימים קשרים היסטוריים, תאולוגיים ומוסדיים הדוקים עם הקהילה האסלאמית של בוסניה והרצגובינה." בגיץ' מדגיש: "אנחנו מוסלמים אירופיים ילידי המקום, ובמידה מסוימת יש לנו יותר מכנה משותף עם גרמנים מאשר עם מוסלמים מאפגניסטן, איראן או ערב הסעודית." מראקוביץ' מוסיף: "העניין אינו לומר לאחרים כיצד לקיים את האמונה האסלאמית, אלא לשתף כיצד אנו מצליחים, תוך שמירה על זהותנו הדתית, להיות חלק טבעי מהחברה הדמוקרטית האירופית."

עם זאת, הסביבה הפנימית והחיצונית שבה יפעל המופתי הראשי החדש אינה קלה. בגיץ' מזהיר כי באירופה, "גזענות אנטי-מוסלמית ואסלמופוביה כבר הגיעו לרמה שבה מוסלמים חשים פחד הולך וגובר": כוחות פופוליסטיים ימניים ממשיכים לעלות, מפלגות רדיקליות מושכות יותר ויותר תומכים ומנסות לשלול ממוסלמים את הזכות להשתתף בחברה. אדריז מצפה כי מנהיג הדת החדש של סרייבו לא רק יחזק את הביטחון של הבוסנים, אלא גם של כל המוסלמים באירופה, תוך שהוא משדר אות ברור לחברה המרכזית: האסלאם שייך לאירופה, ומאמץ ערכים של שלטון החוק, שוויון מגדרי וחופש ביטוי.