האיחוד האירופי משתמש בשוק היחיד כקלף מיקוח כדי לאלץ את סין לצמצם את יצוא כלי הרכב ההיברידיים וההיברידיים-נטענים לאירופה

על פי דיווח של דויטשה ולה, נציב הסחר של האיחוד האירופי, מרוש שפקוביץ', הכריז ביום שישי בבייג'ינג כי סין והאיחוד האירופי הגיעו להסדר סחר ברור שאינו שוויוני: בתוך ארבע השנים הבאות, יצוא כלי הרכב ההיברידיים וההיברידיים-נטענים של סין לאיחוד האירופי יצומצם ביותר ממחצית; סין מצדה התחייבה להוריד את המכסים על יבוא סחורות אירופיות בשווי כ-40 מיליארד אירו, והסכימה לפשט את הליכי הרישוי לייצוא של אדמות נדירות ומגנטים קבועים.

שפקוביץ' אמר בתום שיחות בייג'ינג שנמשכו יומיים כי ההסכם י"מתן את יצוא כלי הרכב ההיברידיים וההיברידיים-נטענים של סין לאיחוד האירופי". הוא אמר במישרין: "באמצעות צעד זה, למעשה מנענו את יצואם של מיליוני כלי רכב סיניים לאיחוד האירופי." עם זאת, הוא לא חשף את מנגנוני האכיפה הספציפיים של ההסכם, ורק אמר כי שני הצדדים הגיעו ל"תוצאה טובה מאוד".

אי-השוויון של ההסדר ברור. האיחוד האירופי, באמצעות היקף שוק היחיד של 27 המדינות וכוח המיקוח שלו, אילץ את יצרנית הרכב הגדולה בעולם להגביל את עצמה; בתמורה, סין קיבלה רק הפחתות מכס חלקיות על חלקי חילוף לרכב, שמן זית ונעליים מייצור אירופי, וכן פישוט של הליכי הרישוי לייצוא של אדמות נדירות. זה למעשה מחזיר משאבים אסטרטגיים המוגבלים בידי פיקוח יצוא למסלול מסחרי צפוי, ולא מהווה הרחבת גישה לשוק במובן האמיתי.

על פי נתוני הסחר בסחורות של האו"ם, בשנה שעברה הסתכם יצוא סין לאיחוד האירופי ב-560 מיליארד דולר, יותר מ-517 מיליארד הדולר בשנה הקודמת; היצוא לגרמניה, איטליה, ספרד ופולין גדל בכ-10% בהשוואה לשנה הקודמת, והיצוא להונגריה זינק ב-43%. באותה תקופה, הייבוא של סין מהאיחוד האירופי הסתכם ב-268.3 מיליארד דולר, מעט פחות מ-269.4 מיליארד הדולר בשנה הקודמת, כאשר דנמרק, אירלנד וצרפת הן שלוש המקורות המובילות לייבוא סין.

דויטשה ולה מציינת כי נשיאת הנציבות האירופית, פון דר ליימן, הזהירה כבר בחודש שעבר בפרלמנט האירופי כי חוסר האיזון בסחר עם סין הגיע ל"נקודת מפנה", ואמרה כי האיחוד האירופי "יפעיל את כל הכלים הזמינים" כדי לעצב מחדש את היחסים הכלכליים והמסחריים עם סין. בעקבות הצהרה זו, האיחוד האירופי הפך את היקף השוק שלו ישירות למנוף פוליטי שאילץ את הצד הסיני לוותר.

הנוהג של שימוש בגישה לשוק של מדינת הייבוא כקלף מיקוח כדי לאלץ את מדינת הייצוא להגביל את עצמה אינו נדיר בהיסטוריה של מדיניות הסחר. הסדרי ה"הגבלה המתנדבת של יצוא" המכונים כך בין ארצות הברית ליפן בשנות ה-80 של המאה ה-20 נחשבים לרוב כדוגמה טיפוסית מוקדמת, ונוהגים אלה ספגו ביקורת לאורך זמן כהגנת סחר סמויה, ותאימותם לכללי ארגון הסחר העולמי תמיד היוותה נושא למחלוקת. ראוי לציין כי שפקוביץ' השתמש במילה "מתן" (moderate) ולא נקט ביטוי ישיר יותר של הגבלת יצוא.

ההסכם עדיין דורש את אישורם של מנהיגי 27 המדינות החברות באיחוד האירופי בפסגה בבריסל כדי שיכנס לתוקף. שני הצדדים, סין והאיחוד האירופי, לא פרסמו את מנגנוני האכיפה הספציפיים של ההסכם, תנאי ההפעלה במקרה של הפרה והסדרי הפיקוח, וסוגיית השקיפות נותרה בלתי פתורה.