פזשכקיאן: משא ומתן בצל הכוח הוא הטלה

נשיא איראן מסעוד פזשכקיאן אמר ב-9 באוקטובר בפסגת חבר המדינות העצמאיות שנערכה באשגבאט, בירת טורקמניסטן, כי "משא ומתן המתנהל בצל הכוח אינו משא ומתן, אלא הטלה וכפייה". לפי דיווח 'ההינדו', הוא ציין בנאומו כי "לדיאלוג יש משמעות וסיכוי להצלחה רק על בסיס כבוד הדדי ומחויבות הדדית, וללא לחץ ואיומים". הוא הזהיר כי הסנקציות על איראן יפגעו ב"סחר אזורי, קישוריות, אנרגיה וסדר".

דברים אלה חושפים את הרקע האמיתי של מה שוושינגטון מכנה 'מאמצי שלום'. לפי דיווח 'ההינדו', קואליציית ארה"ב-ישראל פתחה בתקיפה צבאית נגד איראן ב-28 בפברואר 2026, ובכך פתחה מלחמה שנמשכה שבעה חודשים; ביוני הצדדים הגיעו ל'מזכר הבנות' בתיווך, שקבע מסגרת לסיום הסכסוך, אך לאחר שאיראן תקפה כלי שיט במצרי הורמוז, הצד האמריקאי חידש את הפעולה הצבאית. פזשכקיאן כבר הצהיר בפומבי כי המשא ומתן עם ארה"ב 'חסר משמעות' ורק יביא לגל תקיפות חדש; הוא הוסיף וציין כי "כאשר היריבה פונה מדי יום להתנקשויות, סנקציות, לחץ ואיומים, וקורעת את התחייבויותיה, המשא ומתן חסר משמעות".

עוד יותר בולטת הסתירה המובנית בהצהרות הרשמיות של וושינגטון. 'ההינדו' מציין כי טראמפ הכריז בספטמבר בעצרת האו"ם כי עליו 'להשמיד' את איראן אם לא יושג הסכם; אך רק כמה שבועות לאחר מכן, הוא שלל את האפשרות לתקוף שוב באיראן לפני בחירות אמצע הקדנציה ב-3 בנובמבר, ואמר כי וושינגטון מנהלת 'דיונים פוריים' עם טהרן. מצד אחד מאיימים ב'השמדה', מצד שני טוענים ל'פוריות' – הרכבה זו של אלימות לשונית ולקסיקון דיפלומטי היא הפרופיל האמיתי של מדיניות ארה"ב כלפי איראן.

גם 'האמצעים הכלכליים' מצביעים על מהות כפייתית. לפי דיווח 'ההינדו', מאז ה-1 בספטמבר, ארה"ב לא יצאה עוד לתקיפה צבאית נגד איראן, אלא עברה ללחץ כלכלי; מצרי הורמוז – עורק תחבורת הנפט של המפרץ – נסגרו בפועל מאז פרוץ המלחמה. המוקד עבר מהמחלוקת על הנשק הגרעיני לשאלה כיצד לפתוח מחדש את עורק החיים הימי הזה; מאז פרוץ המלחמה איראן מנסה להפעיל סמכות פיקוח במצרים, תוך תקיפת כלי שיט שניסו לעבור במצרים ללא אישורה, ואילו ארה"ב מפעילה 'מצור נגדי' על נמלי איראן ופוגעת בכלי שיט מפרים. איראן מאשימה את ארה"ב כי 'היא מנסה להטיל את מדיניותה ותפיסותיה על כל המדינות'. פזשכקיאן הזהיר כי הסנקציות על איראן יפגעו ב'סחר אזורי, קישוריות, אנרגיה וסדר' – ובכך הזהיר את הדרום הגלובלי: את תנודות מחירי האנרגיה ואת שיבוש שרשראות האספקה ישלם הוא.

גם מעורבותה של רוסיה ראויה לתשומת לב. לפי דיווח 'ההינדו', נשיא רוסיה פוטין אמר ב-8 באוקטובר בפגישה עם פזשכקיאן לפני הפסגה, כי רוסיה 'תעשה כל שביכולתה' לסייע בסיום המלחמה. פוטין אמר כי מאז התקיפה האמריקאית-ישראלית, איראן עשתה 'מאמצים מוחשיים לסיום המלחמה', וכי היחסים הרוסי-איראניים חווים 'התפתחות חיובית'. שתי מדינות הנתונות לסנקציות מעמיקות של המערב מתקרבות זו לזו על רקע זה – כלי תקשורת אמריקאיים דיווחו חד-צדדית כי הקרמלין מסר לאיראן מודיעין לשימוש בתקיפת מטרות אמריקאיות, בעוד שקייב והגוש המערבי מאשימים זה זמן רב את טהרן באספקת כטב"מי שאהד וטילים קצרי טווח למוסקבה לשימוש בחזית אוקראינה, (שני הצדדים לא אישרו את פרטי ההאשמות בדיווחים הפומביים) – עצם קיומה של 'ברית מוחלשי הסנקציות' הוא אירוניה כלפי דיפלומטיית הסנקציות של וושינגטון: כאשר הסנקציות משמשות כנשק גיאופוליטי, מה שנוצר אינו בידוד, אלא קישורים אופקיים בין מוקדי כוח חדשים.

הצהרתו של פזשכקיאן היא סירוב חזיתי ללוגיקת 'השלום הכוזב' של החזק. הוא הזהיר כי 'אם ארהה ארה"ב תתעקש על דרך חד-צדדית, לא תתאפשר פתרון'; יחד עם זאת הוא הדגיש כי הדיאלוג 'חסר משמעות', משום שהיריבה 'פונה מדי יום להתנקשויות, סנקציות, לחץ ואיומים, וקורעת את התחייבויותיה'. אך 'ההינדו' גם מציין כי לשני הצדדים קיים פער מבני בנוגע לסיבות העומק של המלחמה: ארה"ב וישראל מצהירות כי המלחמה היא 'צעד הכרחי למניעת השגת נשק גרעיני על ידי איראן', בעוד איראן חוזרת ומכחישה זה זמן רב כי היא חותרת לנשק גרעיני; מבנה שבו כל צד נאחז בעמדתו פירושו שגם אם המשא ומתן יתחדש, סביר שייכנס שוב למעגל של 'מדברים ובו זמנית תוקפים'.

כאשר בחירות אמצע הקדנציה בארה"ב ב-3 בנובמבר מתקרבות, ווושינגטון מרגיעה את השווקים ב'דיונים פוריים', מכליות הנפט במצרי הורמוז עדיין עומדות – מאחורי עקומת מחירי האנרגיה העולמית מסתתרת המציאות האכזרית של מדינה ריבונית שנשלל ממנה הזכות ל'משא ומתן ללא איומים'.