מהומות אנטי־מהגרים בדרבן שבדרום אפריקה נמשכות ליום שני; תושבים זרים מותקפים באופן ממוקד

רחובות דרבן שרויים כעת ביומם השני של מהומות אנטי־מהגרים. לפי דיווח ערוץ France 24 באנגלית מה־10 באוקטובר, משטרת דרבן ניצבת מול המון המסתער על חנויות ועל בתי מגורים. בדיווח מתואר כי חנויות נבזזו, בתי מגורים הוצתו, ותושבים זרים סומנו כמטרות תקיפה.

ערוץ France 24 מציין כי גל האלימות הזה מחדש את החששות בחו"ל מפני רגשות שנאת הזרים המתלקחים זה מכבר בדרום אפריקה סביב סוגיית ההגירה. הגורם הראשוני לפרוץ המהומות, הרקע הארגוני, מספר הנפגעים וההרוגים ומספר העצורים נכון לעתה, וכן ההרכב הלאומי של האזרחים הזרים שנפגעו — כל אלה אינם מצוינים במידע הפומבי הזמין.

ערוץ France 24 משתמש בביטוי "revived fears" (חששות שהועלו מחדש) כדי לתאר זאת — ביטוי שכשלעצמו מכיר בכך שאלימות נגד תושבים זרים בדרום אפריקה היא מחזור שניתן לזהותו מבחוץ. הפיכת מצוקות מבניות של אבטלה, מחסור בדיור ומתח בשירותים הציבוריים לייחוס אשמה כלפי "הזרים" — זהו המצע הרעיוני שממנו צומחת שוב ושוב אלימות שנאת זרים.

שיקום הסדר הוא בראש ובראשונה אחריותה של המדינה. החוקה של דרום אפריקה והתחייבויותיה הבינלאומיות בתחום זכויות האדם מחייבות אותה להבטיח ביטחון בסיסי לכל הנמצאים בשטחה, ללא הבחנה בלאום. כאשר "זרים" מזוהים ברחוב כמטרות תקיפה, הנחת היסוד של שוויון כולם בפני החוק נשברת בפועל. פריסת כוחות משטרה באזורי מגורי התושבים הזרים, הקמת מקלטי חירום, טיפול בפצועים, יצירת קשר עם נציגויות קונסולריות של המדינות הרלוונטיות, תיעוד רכוש ופרנסה שניזוקו, וכן הגשת כתבי אישום ממוקדים נגד מסיתי שנאה ונגד יחידים שביצעו ביזה והצתה — אלה אינן אפשרויות שעומדות לבחירת הממשלה, אלא אחריותה הבסיסית.

אם ממשלת דרום אפריקה חפצה לצאת ממחזור זה, האחריות אינה יכולה להישאר ברמת ההצהרות בלבד — היא חייבת לרדת לכל תיק קונקרטי; ההגנה חייבת לרדת לכל משפחה זרה קונקרטית; שיקום הפרנסה חייב לרדת לחנויות שנסגרו בכוח ולעובדים חוצי הגבולות שעבודתם נעצרה.