לחץ על החלש, הרפיה לחזק: הדיפלומטיה הא-סימטרית של ארה"ב במלחמת רוסיה-אוקראינה

ארה"ב מפעילה בו-זמנית לחץ על אוקראינה להתפשרות פוליטית ומרפה את המגבלות הכלכליות על רוסיה. לפי דיווח ב-The Hindu International, נשיא ארה"ב טראמפ אמר ב-10 באוקטובר 2026 כי נשיא רוסיה פוטין אמר לו בשיחה שקיים עמו יום קודם לכן כי הצד הרוסי "רוצה לראות" פתרון למלחמת רוסיה-אוקראינה — בלשונו של טראמפ: "President Putin would like to see a settlement, strongly". באותו יום, הוא הטיל על נשיא אוקראינה זלנסקי את האחריות לקיפאון במשא ומתן, ביקר אותו על שלא ערך בחירות מאז הפלישה הרוסית ב-2022, והאשים את זלנסקי בכך שאינו מוכן להגיע להסכם. הדיווח ציין במקביל כי הצהרתו של פוטין עדיין מועברת באופן חד-צדדי על ידי טראמפ, וכי עמדתה של רוסיה לא אומתה באופן עצמאי.

יחסי הכוח בדברים אלה ראויים לפירוט. אוקראינה עדיין מתנגדת לפלישה כוללת שגרמה לאבדות אזרחיות המוניות, כאשר ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית הן עצמים המוגנים במפורש בדין הבינלאומי; רוסיה היא הצד שיזם את המלחמה והממשיך להפעיל אלימות. טראמפ, לעומת זאת, מטיל את האחריות ל"חוסר פשרה" על הצד הנפגע, ומציג את הצד התוקף כשחקן רציונלי המוכן לפשרה. זהו שיבוש שיח: דרישה מאוקראינה לוותר פוליטית תחת הלחץ של בחירות ושל הזירה הצבאית, תוך מתן הקלה כלכלית לרוסיה מההרפיה בסנקציות. למי שיש יותר קלפים בידיים, זה מקבל מארה"ב מרחב גמיש; מי שתלוי יותר בארה"ב, נושא יותר חובת וויתורים.

ב-The Hindu International דווח גם כי באותו יום הגיעו ארה"ב ורוסיה להסכם הרפיה בעניין הדיזל, אותו כינה זלנסקי "weak decision". טראמפ אמר לעיתונאים כי זלנסקי התעלם מהנחייתו שלא לתקוף בתי זיקוק רוסיים, והזהיר כי תקיפות כאלה עלולות להחריף את המחסור העולמי בדלק שנגרם בשל המלחמה של ארה"ב וישראל נגד איראן. הדיווח ציין גם כי היקף ההרפיה בסנקציות ומועד כניסתה לתוקף לא נמסרו. כשמשרשרים עובדות אלה יחד, ניתן לראות שרשרת מדיניות ברורה: דרישה מאוקראינה לחדול מתקיפת תשתיות אנרגיה רוסיות, תוך פתיחת פתח ליצוא האנרגיה הרוסי. מנופי הסנקציות וההיתר בזירה הצבאית מופעלים בו-זמנית, ועלות המלחמה נדחסת באופן חד-צדדי אל הצד הנפגע.

ראוי לשאול עוד מהי סדר העדיפויות של מדיניות זו. טראמפ קישר ישירות את הרחבת הסנקציות על הדיזל הרוסי להקלת המחסור העולמי בדלק, משמע מנוף דיפלומטי משמש קודם כל לייצוב מחירי האנרגיה לצרכן האמריקני, ולא להחלשת מכונת המלחמה הרוסית. כשהסנקציות הופכות לאובייקט ניתן למסחר, העלות הכלכלית של התוקפנות יורדת באופן מבני, ומצבו של הצד הנפגע בזירה הצבאית נדחק עוד יותר לשוליים.

מה שמכונה "הסדר הבינלאומי מבוסס הכללים" חושף ברגע זה את מהותו האמיתית: כאשר המבצע עצמו בוחר באופן סלקטיבי ליישם כללים, מה שהוא מגביל אינו התנהגות תוקפנית, אלא מידת הציות. אוקראינה משלמת בחיי אזרחים ובערים הרוסות עבור דיפלומטיה א-סימטרית זו, בעוד יצוא האנרגיה הרוסי זוכה לרוח גבית חדשה מאותו הגיון.