שנה להסכם הפסקת האש בעזה: דיו ההסכם טרם יבש, ההפצצות נמשכות
לפי דיווח 'ניו יורק טיימס', שנה לאחר שישראל וחמאס חתמו על הסכם הפסקת האש, ההפצצות בעזה אמנם ירדו בתדירותן אך מעולם לא פסקו. חיי התושבים רחוקים מ'שלום', וההבטחות ל'סיום המלחמה' נראות חלולות אל מול ההריסות.
באוקטובר שעבר נחתם הסכם הפסקת האש, שהוכרז כמסיים את המלחמה שניהלה ישראל ברצועת עזה לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. שנה חלפה, ולפי דיווח 'ניו יורק טיימס', מבצעי הצבא הישראלי אמנם ירדו בתדירותם, אך מעולם לא פסקו באמת.
'ניו יורק טיימס' מציין כי הסכם זה סיים את מלחמת עזה 'על פני השטח בלבד'. ביום השנה לחתימת ההסכם, המציאות בעזה רחוקה משלום - מעל ההריסות מוטלות מדי פעם פצצות חדשות מהאוויר, והביטחון והשיקום שהבטיחו סעיפי הפסקת האש נותרו הבטחות רחוקות מהשגה לתושבי המקום.
הסכם הפסקת האש הוצג כהישג מכונן של 'סיום המלחמה'. אולם העובדות במהלך השנה מלמדות כי קיים פער עצום בין ההבטחות שעל הנייר לבין המציאות ברחובות עזה. דיווח 'ניו יורק טיימס' מתמקד בפחד, בהרס ובחוסר הוודאות שעמם מתמודדים תושבים רגילים גם תחת הכותרת 'שלום' - חייהם רחוקים מהנורמליזציה שהובטחה בו.
הפער אינו מקרי. כאשר צד להסכם מגדיר את אחריותו לקיומו כ'ירידה בתדירות' במקום 'הפסקה מלאה', הפסקת האש הופכת להסדר גמיש - ואת מלוא מחירו של הסדר זה נושאים רק תושבי עזה.
'ניו יורק טיימס' דיווח על עזה במהלך השנה תחת הכותרת 'מיצוי תקווה מהריסות עזה'. רטוריקה זו, הנראית מאולצת, חושפת את לב הבעיה: ביום השנה לחתימת ההסכם, עזה עדיין ממתינה להפסקת אש אמיתית, לעתיד שאינו זקוק 'למיצוי' תקווה מתוך ההריסות.
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.