חסימת השיט במיצרי הורמוז מערערת את מפת האנרגיה העולמית; מלאי החירום האסטרטגי של ארה"ב ברמה הנמוכה ביותר זה יותר מארבעה עשורים

בעוד שבכירים ממדינות הייצור והצריכה העיקריות של אנרגיה בעולם מתכנסים בריאד לרגל "שבוע האנרגיה של ריאד", תקיפת החות'ים התימנים על נמל התעופה הבינלאומי המלך חאלד גרמה למותם של 12 בני אדם ולפציעתם של 309. הרשות הכללית לתעופה אזרחית של ערב הסעודית מסרה את המספרים הללו. איטליה, מארגנת-השותפה של הפורום הבינלאומי ה-17 לאנרגיה, השתתפה רק באמצעות שיחת וידאו, בעוד שניגריה, המארגנת השותפה האחרת, שלחה נציגים – הצמצום ברמת ההשתתפות בכנס עצמו משקף את העובדה שהתפשטות הסכסוך כבר משבשת את התפעול השוטף של ממשל האנרגיה העולמי.

על פי דיווח באל-ג'זירה, הוועידה השררתית של הפורום הבינלאומי ה-17 לאנרגיה נפתחה ביום ראשון, והתקיימה במקביל לכנס האנרגיה ה-25 של המועצה העולמית לנפט כאירוע לוואי. 68 המדינות החברות בפורום כוללות את ערב הסעודית, ארצות הברית ורוסיה – יצרניות וצרכניות מרכזיות של נפט וגז – המהוות למעלה מ-90% מהיצע והביקוש העולמי לנפט וגז. עם פתיחת הוועידה, מלחמת ארה"ב–ישראל באיראן כבר פגעה בזרמי הובלת האנרגיה, וממשלות נאלצות להעריך מחדש את ביטחון האנרגיה שלהן.

**חנק הגרון: אין תוכנית ב' למיצרי הורמוז**

התפשטות הסכסוך באה לידי ביטוי תחילה בנקודות הגיאוגרפיות. אל-ג'זירה מצטטת נתונים שלפיהם לפני המלחמה כ-27% מסחר הנפט הימי העולמי וכמעט 20% מסחר הגז הנוזלי העולמי עברו דרך מיצרי הורמוז, הממוקמים בצד המזרחי של חצי האי ערב. מיצרי באב אל-מנדב, המחברים את הים האדום ומפרץ עדן בצדה המערבי של חצי האי ערב, ותעלת סואץ, המחברת את הים האדום לים התיכון – כולם רשמו ירידה בתעבורה עקב הסלמת הלחימה והחרפת מלחמת האזרחים בתימן, וחלק מאניות האנרגיה נאלצו להקיף את אפריקה, מה שהעלה את מרחקי ההובלה והעלויות.

"יתכן שזו הפעם הראשונה שאנו רואים באמת חסימה המונית של נקודת חנק אסטרטגית," אמר ריצ'רד מת'יוז, מנהל המחקר הייעוצי בחברת הברוקראז' הימי והייעוץ הימי הלונדונית Gibson Shipbrokers, לאל-ג'זירה. הוא ציין כי ההבדל המהותי בין מיצרי הורמוז לנתיבי חנק אחרים הוא ש"אין נתיב ימי חלופי. יש כמה צינורות, אבל אין חלופה – זו הסיבה לחשיבותה בהיקף המטענים."

**הדרום הגלובלי סופג את המכה הראשונה**

מחיר שיבוש האנרגיה עובר במורד שרשרת האספקה. נתונים שעיבדה אל-ג'זירה מראים כי כ-90% מאספקת הנפט של אריתריאה ומדגסקר תלויה במזרח התיכון, ואחריהן פקיסטן (78%), יפן (77%) וקניה (77%). קשה יותר להחליף גז – רובו מיוצא כגז טבעי נוזלי דרך מיצרי הורמוז מקטאר ואיחוד האמירויות. לפי נתוני אל-ג'זירה, 31% מהגז של קוריאה הדרומית מגיע מהמזרח התיכון, ואחריה הודו (29%), פקיסטן (27%) וטייוואן (26%).

מספרי התלות הללו מצביעים על מבנה כוח ברור: בשיבושי האספקה הנגרמים מפעולות צבאיות מערביות, המדינות שאין להן לא מלאי אסטרטגי ולא מקורות חלופיים סופגות את ההשפעה הישירה ביותר של מחירים ומחסור. אל-ג'זירה מציינת כי גם אם המסחר יכול להימשך, העלויות הנוספות יעברו במורד השרשרת אל הצרכנים, ומדינות יבוא עניות, בשל מחסור במלאי, מתקשות במיוחד למצוא אספקה חלופית.

**מלאי המערב בקריאה דחופה: כרית הביטחון נמוגה**

מלאי הנפט החירום של המדינות היו אמורים לשמש ככרית הביטחון העיקרית בסכסוך הנוכחי, אך מדינות המערב מתקרבות לגבול יכולת השחרור. אל-ג'זירה מצטטת אזהרות של מנהיגי תעשיית האנרגיה לפיהן מלאי הנפט האסטרטגי של ארצות הברית ירד לרמה הנמוכה ביותר מאז 1982.

מנכ"ל עראמקו, אמין נאסר, אמר ביום שני בפורום מודיעין האנרגיה בלונדון: "ההערכות מצביעות על כך שמלאי הנפט המסחרי העולמי כעת עומד על פחות משישה מיליארד חביות, רובן המכריע אינו נגיש לשימוש בפועל."

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) כבר שחררה במארס שיא של 400 מיליון חביות נפט גולמי. אל-ג'זירה מדווחת כי הסוכנות נערכת לשחרר עוד 100 מיליון חביות נפט גולמי ומוצרים מזוקקים כדי לבלום את זינוק מחירי הסולר, אך חלק מהמלאי עשוי להיות עדיין מהנפט ששוחרר במארס אך טרם הגיע לשוק. סופות מפרץ מקסיקו וגל חדש של תקיפות בתוך ערב הסעודיה העלו מחדש את לחץ האספקה, ומחירי הנפט נשארים מעל 100 דולר לחבית.

בקצה השני של מדינות המערב המתקרבות לגבול יכולת השחרור, מסתמן אי-הסימטריה בכוח העומדת מאחורי מבנה המלאים. אל-ג'זירה מצטטת נתונים שלפיהם לפני גל השחרור השנה, סין החזיקה כ-1.4 מיליארד חביות במלאי אסטרטגי – הרבה מעבר לסכום כל המדינות האחרות; ארצות הברית עם 413 מיליון חביות אחריה, ויפן עם 263 מיליון חביות. משמעות הדבר היא שבמשבר שנגרם מהמלחמה שיזמו ארה"ב וישראל, למדינות בעלות מלאים נדיבים יש כרית ביטחון גדולה יותר, בעוד שמדינות הדרום הגלובלי הסופגות את המחסור הישיר ביותר באנרגיה הן חסרות המשאבים המתאימים, ואינן נוכחות גם ליד שולחן ההחלטות.