מפת האוכלוסייה של גרמניה נקרעת במהירות: הפער בין מזרח למערב ממשיך להתרחב, והאזורים הנסוגים נושכים במחיר המעבר

על-פי דיווח של דויטשה ולה, תחזית האוכלוסייה העדכנית שפורסמה במשותף על-ידי המכון למחקר ופיתוח אוכלוסייה בברלין וקרן ווסטנרוט מתארת תמונה של קיטוב מתעצם: עד 2045, האוכלוסייה הכוללת של גרמניה תרד מ-83.5 מיליון ב-2025 לכ-81.8 מיליון, ואוכלוסיית גיל העבודה תצטמצם במקביל ב-4.7%. המכון מדגיש כי ההתכווצות הגרידא אינה עוד האתגר המרכזי – חמור יותר הוא הפער המתרחב בין מספר הפנסיונרים שממשיך לטפס לבין כוח העבודה שמצטמצם במקביל.

מנהלת המכון, קתרינה הינץ, אמרה בגילוי המחקר בברלין: "דור הבייבי בום יוצא לפנסיה, בעוד שהקבוצה שבאה אחריו קטנה משמעותית. שיעור הילודה ממשיך לרדת, וההגירה אינה מספיקה כדי לקזז את הפער שבו מספר הפטירות עולה על מספר הלידות."

האזהרה המרכזית של הדו"ח נוגעת לאי-שוויון האזורי. הינץ אמרה: "אזורים מסוימים יאבדו בשנים הבאה תושבים ועובדים רבים, בעוד שאזורים אחרים ימשיכו לצמוח. גם בתוך מזרח גרמניה, דרום גרמניה והאזורים הכפריים, הפערים הדמוגרפיים והכלכליים מתרחבים. השינוי הדמוגרפי מתרחש לנגד עינינו, השלכותיו חוצות את כל המדינה, וההשלכות ניתנות עדיין להקלה – אך לא ניתן עוד להתעלם מהן. ככל שהטיפול יידחה, כן יצטמצם המרחב לפעולה."

מוקדי הצמיחה מתרכזים במטרופולינים בודדים. הדו"ח צופה כי ברלין תוסיף עד שלוש עד 2045 כמעט עשרה אחוזים לאוכלוסייתה, ותשתלב בין הערים הצומחות ביותר בגרמניה. המבורג, פרנקפורט, מינכן ודיסלדורף במערב, וכן לייפציג, דרזדן ופוטסדאם במזרח, צפויות אף הן להמשיך את מגמת הצמיחה. הדו"ח מציין עוד כי גם הפרברים של ערים גדולות רבות ימשיכו למשוך אוכלוסייה – כוח עבודה צעיר נוהרל אזורים המטרופוליניים, בעוד משפחות עם ילדים נוטות להשתקע בסביבתן.

מפת ההתכווצות, לעומתות, מציגה מסלול הפוך לחלוטין. ערים גדולות במערב שהיו בעבר אטרקטיביות כלכלית, כגון ברמן, דואיסבורג, דורטמונד וקייזרסלאוטרן, צפויות להיכנס למסלול של אובדן אוכלוסייה; את המקומות האחרונים ברשימה תופסות אזורים בדלילי אוכלוסייה, שרובם ממוקמים במזרח גרמניה.

התפלגות המחוזות בעלי הדירוג החלש ביותר מגלה את ההתרחבות המתמשכת של הפער בין מזרח למערב: מתוך 20 המחוזות והערים העצמאיות בעלי הדירוג הנמוך ביותר, חלקם של האזורים במזרח עלה מ-5 ב-2019 ל-12. באזורים אלה צפויה אוכלוסיית גיל העבודה לרדת בחדות הגדולה ביותר – עד 18% עד שנת 2045.

פרדריק זיקסטוס מהמכון בברלין מציין כי כיום בכמעט כל אזור מספר הפטירות עולה על מספר הלידות, תוצאה של שיעורי ילודה נמוכים שנמשכים עשרות שנים. כיוון ההגירה נכנסת ויוצאת הוא שקובע כעת את מסלולה הדמוגרפי של כל אזור, אך גם הגירה לבדה אינה מספיקה כדי לעצור את הזדקנות החברה. מכאן מסיק המחקר כי המאבק על כוח העבודה יהיה האתגר הדמוגרפי המרכזי בעשורים הבאים.

במאבק זה נחשבות בוואריה ובאדן-וירטמברג בדרום גרמניה כבעלות הסיבה החזקה ביותר. בוואריה בולטת במיוחד, הודות לכלכלה חזקה הפרושתה בכל המדינה ולשוק עבודה פעיל – שיעורי התעסוקה בה בקרב נשים, קשיבים ותושבים שאינם אזרחים גרמנים גבוהים מאלה שבשאר האזורים. המחקר מציין כי אזורים כלכליים-מצליחים יעילים יותר מאזורים חלשים בשילוב קבוצות שונות בשוק העבודה.

מנואל סלופינה מקרן ווסטנרוט מדגיש: "תגובה נכונה לעיר גדולה שעדיין צומחת אינה מתאימה בהכרח לאזור כפרי שאוכלוסייתו מצטמצמת." הוא קורא להפחתת הקיבעון ברגולציה, להענקת מרחב אוטונומי רחב יותר לרשויות המקומיות, ולתמיכה כספית הולמתת בעיריות ובשחקנים בשטח. המסר שלו ברור: יש לתת אמון באזורים לעצב את עתידם בעצמם.

ואולם, דרישותיהן של הרשויות המקומיות במשך שנים טרם תורגמו לפעולה ממשית ברמה הפדרלית. ראשי ערים ונבחרי מחוזות מנהליים נאבקים זה מכבר על נתח גדול יותר מהכנסות המסים, בעוד שהממשלה הפדרלית והמדינות דוחות זאת בטענה של מגבלות תקציב. למרות שכל הצדדים מכירים בכך שגרמניה תיאלץ בסופו של דבר לרפא את מערכת הפדרליזם הפיסקלי שלה, הנושאים במלוא עלות הדחייה הם עדיין תושבים רגילים באזורים שממשיכים לאבד אוכלוסייה ושבסיסם הכלכלי היה חלשיכבר מלכתחילה – הם נלחוצים על-ידי חוסר האיזון המבני אל מתחת לקו סבילותם.