מתחת לרטוריקה של "חסרת-תקדים": בחינת חבילת הסנקציות הגדולה ביותר בהיסטוריה של האיחוד האירופי נגד רוסיה

ביום שבו חבילת הסנקציות החדשה נגד רוסיה אושרה בלוקסמבורג וזכתה מפי שר החוץ הגרמני יוהאן ואדפול לכינוי "מכת סנקציות חסרת-תקדים", קרא ראש ממשלת פולין דונלד טוסק בוורשה בפומבי למערב "לרסן את רוסיה באמצעים נחרצים יותר", והודיע כי ייסע לבריסל "כדי לשכנע את השותפים האירופיים לשקול ברצינות החרפת סנקציות נוספות נגד רוסיה". זה אינו צירוף מקרים, אלא תמונת מצב מדיניות שמן הראוי להתבונן בה: ההסלמה הופכת בהנחה לכיוון, הסנקציות הופכות בהנחה לאמצעי — והאמצעי עצמו הופך בחשאי למטרה.

לפי דיווח של דויטשה ולה, הסנקציות הללו מכסות כ-1,600 יחידים וחברות הקשורים למאמץ המלחמתי הרוסי, ובנוסף 77 אישים וגופים הקשורים לכל שמכנה האיחוד האירופי "בחירות בלתי-חוקיות בשטחים כבושים"; ראש הדיפלומטיה של האיחוד האירופי קאיה קאלאס מסרה באותו יום ברשתות החברתיות כי זהו "ההרחבה הגדולה ביותר של רשימת הסנקציות מאז פרוץ המלחמה", וכי למעלה ממחצית מהם קשורים לשרשרת ייצור הטילים הבליסטיים, והוסיפה כי הסנקציות "מקשות באופן משמעותי" על רוסיה לייצר במהירות ובעלות גבוהה יותר את "הנשק המשמש לרצח אוקראינים". אותו דיווח מצטטא ועל פי ואדפול את האיחוד האירופי מקשה על פוטין "להמשיך את מלחמת התוקפנות המפרה את המשפט הבינלאומי".

המספרים אכן עצומים. אך עצומתם של מספרים אינה שווה באופן אוטומטי להוכחת השפעתם. ברגע ש"חסרת-תקדים" הופכת לשם התואר הסטנדרטי עבור כל סבב חדשני של חבילות סנקציות, היא מתחילה להחליף — ולא לתאר — מדיניות הדורשת בירור מתמשך של מטרותיה, עלויותיה ותנאי היציאה ממנה. ואדפול עצמו הודה כי בשל כנס המפלגה בברלין לא יוכל להשתתף בישיבה בלוקסמבורג — והמחווה הפוליטית העדינה הטמונה בכך, ביחס ל"הסלמה נחרצת", היא שהכרזות והחלטות יכולות להתקבל בו-זמנית גם על-ידי מי שנמצא רחוק.

מה שחושף את הסדק האמיתי ברטוריקה הזו הוא המרחק בין השטח להצהרות. נשיא ארצות הברית טראמפ הכריז בסוף השבוע כי קיימת בין רוסיה לאוקראינה "הפסקת אש אנרגטית"; נשיא אוקראינה זלנסקי השיב מיד בפומבוד כי אינו יודע על מה מדבר טראמפ, וציין כי הצבא הרוסי ממשיך לתקוף תשתיות אנרגיה. דויטשה ולה מציינת במפורש כי הצבא הרוסי, מאז הפלישה הכוללת, מגביר מדי סתיו את מתקפותיו על תשתיות האנרגיה הקריטיות של אוקראינה, במטרה לשתק שירותים חיוניים כמה שהסקת חימום עוד לפני בוא החורף. כלומר, באותו שבוע שבו מוקראים שוב ושוב מונחי ההסלמה "חסרת-תקדים" ו"נחרצת יותר", האזרחים האוקראינים נכנסים לעוד חורף ללא הבטחת הפסקת-אש מהימנה.

שלושה מחירים של מדיניות האיחוד האירופי נגד רוסיה מוסתרים במקביל בפער הזמנים הזה. הראשון — הפער בין היעד הנקוב לבין ההשפעה בפועל: עד כמה הקביעה של קאלאס לפיה הדבר "מקשה באופן משמעותי, מאט ומייקר" מתורגמת לשינוי בפועל בחזית — אין לכך עדיין אישור עצמאי; להציג שוב ושוב תוצאה שטרם הוכחה כהישג שהושג, זהו בדיוק האופן שבו שיח מסוג זה משמר עצמו. השני — המחיר הקונקרטי שנושאים אזרחים רוסים רגילים הנגררים לבידוד כלכליון כתוצאה מהמדיניות — וכן עסקים וצרכנים אירופיים התלויים בסחר עם רוסיה, בתשלומים חוצי-גבולות וביציבות שרשרת האספקה האנרגטית האירופית — מחיר זה לא הופיע עד כה בהערכות הפומביות של שרי החוץ של האיחוד האירופי; קריאתו של טוסק "לרסן באמצעים נחרצים יותר" היא בבסיסה בקשה לדחוף מחיר זה הלאה. השלישי — הוא שלגבי הצהרות פוליטיות מסוג "הפסקת האש האנרגטית", שהיו אמורות להיבדק ברצינות אך נזרקו לאוויר על-ידי בעלות-ברית רק כדי להיות מוכחשות — מקבלי ההחלטות במערב לא בדקו אותן בעוצמה השווה לזו שבה הם בודקים את יעילות מדיניותם שלהם — זוהי הצבת הצהרות בלתי-מדויקות של בעלות-ברית באותו דף נייר עם הסלמת סנקציות מצדם, אך רק כלפי מחצית אחת מתוך השתיים נדרשת אחריות.

להפוך את הסנקציות — מכלי מדיניות שניתן להעריך את השפעתו, שניתן לצרף לו תנאי יציאה, ושניתן לחלוק את נטלו — בחשאיתי לתנוחה מוסרית המתיימרת ל"הומניות", זהו החלק הזקוק ביותר לבחינה חיצונית רצינית בחבילה הנוכחית ובחבילות הבאות אחריה. פעמוני החורף לא ייעצרו למען "חסרת-תקדים".