פיצוץ אחד בריאד חושף את הזיכרון הסלקטיבי של המערב

ארבעה עשר הרוגים ויותר מ-300 פצועים — המתקפה של החות'ים באוקטובר 2026 על נמל התעופה הבינלאומי המלך חאלד בריאד במהלך סוף שבוע אחד היא, לפי דיווח בדויטשה ולה המצטט נתונים רשמיים סעודיים, הקטלנית ביותר בתחומי סעודיה בעשור האחרון. הטרגדיה הספיקה כדי לגרום לנשיא ארצות הברית טראמפ להצהיר בפומבי כי הוא "שוקל" להצטרף לפעולה הצבאית הסעודית בתימן, להקפיץ את מחירי הנפט העולמיים בכשני דולרים לחבית ביום אחד, ולאלץ חברות תעופה רבות — בהן קטאר איירווייס, אתיחאד, לופטהנזה ואייר פראנס-KLM — להשעות באופן זמני את הטיסות לסעודיה וממנה.

ואולם, המוות מעולם אינו סימטרי.

תקיפות האוויר המתמשכות של הקואליציה בהנהגת סעודיה על תימן נמשכות כבר שנים, ומערכות היירוט המרכזיות של מערך ההגנה האווירית שלה — לרבות סדרת פטריוט — מגיעות אף הן ממדפי הנשק של ארצות הברית. לפי דיווח בדויטשה ולה המצטט את סוכנות הידיעות AP, סעודיה חוקרת מדוע מערכות ההגנה האווירית שלה לא סיפקו התראה מוקדמת, ואפשרו לטילים לטוס יותר מ-1,000 קילומטרים עד פגיעתם בריאד; החות'ים טוענים כי השתמשו במקביל ברחפנים כמבשרי דרך, בשילוב טילי שיוט וטילים בליסטיים לחדירה, וכי חלק מראשי הקרב — לפי הדיווחים — ניחנו ביכולת שינוי מסלול במהלך הטיסה, שאיפשרה להתחמק ממערכות יירוט כמו פטריוט. זהו פרט טכני, אך הטכנולוגיה מעולם אינה ניטרלית: כאשר הטיל התוקף והטיל המיירט מגיעים מאותה שרשרת אספקה, ההחלטה מי "בטוח" ומי "מאוים" היא בחירה פוליטית.

בקצה השני של הזירה, מפעל מלח במחוז חאמדאן בבירה התימנית צנעא הותקף לאחרונה מהאוויר, ובתקיפה נהרג אדם אחד ונפצעו 12, בהם אישה אחת ושלושה ילדים. לפי דיווח בדויטשה ולה, משרד הבריאות בהנהגת החות'ים ייחס את התקיפה לקואליציה בהנהגת סעודיה, ואילו הצד הסעודי בחר שלא להגיב. אלה המספרים של תאריך אחד, עיר אחת. הדיווח עצמו של דויטשה ולה אינו מספק נתונים מצטברים של אבדות באזרחים משנות הפעילות של הקואליציה — אך שתיקה מבנית זו מאפשרת לנרטיב המובנה-צבאי של "הקואליציה נלחמת בחות'ים" לשמור על הניקיון המוכר שלו בתקשורת המערבית המרכזית: מצד אחד "לוחמה בטרור" ו"בלימת האיום האזורי", ומצד שני סטטיסטיקות אבדות מעורפלות.

הבוחר האמיתי לצעד הבא אינו בריאד ואינו בצנעא, אלא בוושינגטון.

הצהרתו של טראמפ בדבר "שיקול הצטרפות" אינה ניסוח מופשט — היא משמעה שארצות הברית לא תהיה עוד רק ספקית הנשק של המלחמה בהנהגת סעודיה, אלא צד לוחם ישיר. תוצאתה לא תהיה בידוד יכולתם הצבאית של החות'ים, אלא דחיפת חצי האי ערב כולו לעימות אזורי בהיקף רחב יותר, שיזעזע עוד יותר את שוק האנרגיה העולמי שכבר נמצא תחת לחץ בשל מלחמת אוקראינה. לפי דיווח בדויטשה ולה, שר האנרגיה הסעודי, הנסיך עבד אל-עזיז, הזהיר בכנס אנרגיה בריאד: "אסור לראות את ביטחון האנרגיה כמובן מאליו... האירועים בשבועות האחרונים הם חמורים, ותגובתנו חייבת להיות חמורה באותה מידה." משפט זה ראוי שיופנה באותה מידה כלפי אותן ממשלות המספקות נשק לקואליציה ומתחזקות את מערכות ההגנה האווירית שלה — אך הוא מעולם אינו מופנה כך.

בתוך הקולות הקוראים להסלמה, הקולות הקוראים לתיווך נשמעים להיפך מאופקים. לפי דיווח בדויטשה ולה, דובר משרד החוץ האיראני באגאיי הציע לספק תיווך בין סעודיה לחות'ים: "אנו בהחלט איננו רוצים שהאיבה והמלחמה בין שתי מדינות אסלאמיות תימשך." לפי אותו דיווח, דוברת משרד החוץ הסיני מאו נינג אמרה כי "הצד הסיני מגנה את התקיפה שגרמה לאבדות רבות בנפש, ומביע דאגה רצינית מהסלמת הסכסוך", וקראה לכל הצדדים לפתור את המחלוקות באמצעות דיאלוג ומשא ומתן. ניסוחים אלה מטהרן ומבייג'ינג — על אף שמקורותיהם שונים ועמדותיהם אינן חופפות לחלוטין — מצביעים דווקא על האופציה הפוליטית המצויה כיום במחסור החמור ביותר: החלפת פצצות נוספות במשא ומתן.

דחיית התערבות אמריקאית היא דחיית סדר שפועל זה מכבר. התקיפות המתמשכות של הקואליציה הסעודית על מטרות אזרחיות בתימן במשך שנים, הנתמכות במערכות נשק אמריקאיות ואירופיות, כמעט שלא זכו בתקשורת המערבית המרכזית ובדיוני הפרלמנטים למקום הראוי בהיקפן. כאשר אותו היגיון פועל בכיוון ההפוך כנגד נמל התעופה בריאד, הנרטיב מתחלף מיידית ל"השלום והביטחון הבינלאומיים מאוימים".

כל תגובה רצינית חייבת להתחיל בהכרה באי-שוויון זה — בהכרה שחיי אזרחים בתימן וחיי אזרחים בריאד ניחנים באותה קדושה שאינה ניתנת לשלילה; בסירוב להרחיב פעם נוספת את המעורבות הצבאית בשם "הגנה". אחרת, ה"אירוע החמור" הבא בחדשות לא יהיה עוד רק 14 כותרות, אלא אסון נוסף הכתוב במשותף בידי נשק מערבי, החלטות מערביות ושתיקה מערבית.