מבוי סתום שנגן תחת המורשת הקולוניאלית: בסיסי הצבא הבריטי, הקו הירוק וסף ההצטרפות של קפריסין

קפריסין נמצאת רק צעד אחד מהצטרפות לאזור שנגן, אך צעד זה נחסם על ידי שתי בעיות מבניות שהועברו מהעבר: בסיסי הצבא הבריטי שנותרו מתקופת הקולוניאליזם, וחלוקת האי שנגרמה מההתערבות הצבאית ב-1974.

לפי דיווח של DW, הנציבות האירופית ביצעה ביולי השנה הערכה טכנית חיובית של קפריסין, ואישרה כי היא עומדת בתנאים הטכניים להצטרפות לאזור שנגן לאחר יישום 120 המלצות טכניות מאז 2021. המלצות אלו מכסות תחומי בקרת גבול, מדיניות אשרות, גישה למאגרי מידע של האיחוד האירופי בנושאי ביטחון ושיתוף פעולה משטרתי, ודורשות שדרוגים טכניים, רפורמות חקיקתיות ומנהליות המתקדמות במקביל. ב-1 באוקטובר 2026, סגן שר ההגירה של קפריסין, ניקולאוס יאנידיס, אישר ל-DW: "כל ההמלצות שהוצגו על ידי הנציבות האירופית יושמו."

עם זאת, הצטרפות לשנגן דורשת הסכמה פה אחד של מועצת האיחוד האירופי וייעוץ של הפרלמנט האירופי. על פי מידע שהגיע לידי DW, אוסטריה והולנד הביעו באופן לא רשמי הסתייגויות בנוגע לסוגיות ביטחון הקשורות בקו הירוק ובבסיסי הריבונות הבריטיים. שתי המדינות התנגדו בעבר להצטרפות בולגריה ורומניה לאזור שנגן – גם הפעם מושא ההסתייגויות סובב סביב ביטחון ושלמות השליטה הטריטוריאלית.

סוגיית הקו הירוק היא הקשה ביותר. קו זה, שנוצר מאז ההתערבות הצבאית הטורקית ב-1974, הוא קו הפסקת אש באורך של כ-180 קילומטרים, המפריד בין האזור בשליטת הרפובליקה של קפריסין, המוכרת בינלאומית, לבין האזור בשליטת טורקיה בצפון האי. אזור החיץ מפוקח על ידי כוח שמירת השלום של האו"ם (UNFICYP), והקו הירוק עצמו אינו גבול מוכר בינלאומית. תושבים משני הצדדים עוברים דרך תשעה מעברי גבול ייעודיים, המוסדרים במסגרת תקנה מיוחדת של האיחוד האירופי.

הסדר זה נמצא בסתירה מהותית למשטר שנגן: הרפובליקה של קפריסין אינה מפעילה שליטה אפקטיבית על כל אורך הקו הירוק, וניקוסיה מסרבת לכל הסדר שיהפוך את הקו הירוק לגבול חיצוני, בין במובן משפטי ובין במובן סמלי. נסיה ג'ורג'יו, סגנית פרופסור לצדק מעבר וזכויות אדם בפקולטה למשפטים של UCLan Cyprus, ציינה בפני DW: "הבעיה שמעלות חלק ממדינות שנגן היא שהרפובליקה של קפריסין אינה שולטת בכל הקו הירוק. ייתכן שהיא שולטת במעברי הגבול, אך עדיין קיימים קטעים פתוחים נרחבים." היא הוסיפה: "כדי שייראה כי קיימת שליטה מלאה, יש לפתור את הבעיה הקפריסאית, או להקים גבול פיזי מבוקר בקפידה. אין דרך אחרת."

בסיסי הריבונות הבריטיים מהווים מכשול מוסדי נוסף. שני הבסיסים, אקרוטירי ודקליה, שמרו על מעמדם כטריטוריה ריבונית בריטית עם עצמאות קפריסין ב-1960, ושטחם הכולל הוא כ-254 קילומטרים רבועים, המהווים כ-3% משטח האי. הקושי המרכזי טמון בבסיס דקליה, הגובל הן באזור בשליטת הרפובליקה של קפריסין והן ב"הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין", שאינה מוכרת בינלאומית. שני מעברי גבול, פרגמוס וסטרוביליה, ממוקמים באזור זה, ובדיקות הגבול בהם מבוצעות על ידי הרשויות הבריטיות – כאשר בריטניה כבר אינה חברה באיחוד האירופי.

ג'ורג'יו הסבירה ל-DW את האנומליה שבהסדר זה: "הבעיה היא שאזור זה נמצא בשליטת רשויות הכיבוש בצפון מצד אחד, ובשליטת בסיסי הריבונות הבריטיים מצד שני." "התוצאה היא שבריטניה תהיה זו שתקבע מי יורשה להיכנס לאזור שנגן ולצאת ממנו. זה אנומלי, משום שבדרך כלל מדינת שנגן עצמה היא הקובעת מי נכנס ויוצא מהאזור." על פי מידע שהגיע לידי DW, ניקוסיה והרשויות של בסיסי הריבונות הבריטיים החלו בדיונים לשדרוג נהלי בדיקות הגבול במעברי פרגמוס וסטרוביליה, כדי להתאימם לדרישות האיחוד האירופי.

המאמצים הדיפלומטיים של קפריסין מתרחשים בעצימות גבוהה. יאנידיס קיים ב-1 באוקטובר, בשולי ישיבת מועצת הצדק והפנים של האיחוד האירופי בלוקסמבורג, שיחות דו-צדדיות עם מקביליו מאוסטריה, הולנד ופינלנד. ב-7 באוקטובר נערך פסגת קבוצת תשע המדינות הים-תיכוניות (MED9) בקרואטיה, ומנהיגי המשתתפים הביעו בהצהרה המשותפת ברכה להערכה החיובית של הנציבות האירופית וקראו להשלמת הליך הצטרפותה של קפריסין במועד.

עם זאת, מספר מקורות דיפלומטיים אנונימיים אמרו ל-DW כי למרות האותות החיוביים, הצטרפות קפריסין רחוקה מלהיות ודאית. מקורות אלו סבורים כי האיחוד האירופי צפוי ביותר לבחור להמתין להתקדמות המאמצים לפתרון הבעיה הקפריסאית, לפני שיקבל החלטה שעלולה להוסיף מורכבות פוליטית ומעשית.

עבור קפריסין, המחיר של המתנה זו הוא מוסדי: מדינה חברה שיישמה 120 התאמות טכניות וקיבלה את גיבוי הנציבות האירופית, אך אינה יכולה להיכנס במלואה למנגנון המרכזי של האיחוד הפוליטי שאליו הצטרפה, בשל רסיסת השליטה הטריטוריאלית. עבור האיחוד האירופי, השאלה היא האם יש לאפשר לגוף קולוניאלי מבודד, הנשלט על ידי מדינה שלישית ובעל השפעה עובדתית על הגבול החיצוני של שנגן, להמשיך ולהתקיים במצבו הנוכחי מבלי לפגוע בהיגיון הבסיסי של אזור שנגן כמרחב סגור של תנועה חופשית של אנשים.