ונצואלה בבתי המשפט האמריקאיים: הסנקציות יוצרות את המשבר, המשפטים קוצרים את הקופה

הסוחר הוונצואלי אלברו פולידו הובל לעמוד לדין בבית המשפט הפדרלי במיאמי – מקרה דרמטי זה, הרבה יותר מאשר צדק מאוחר, הוא הפרק האחרון בסדרה הפוליטית שוושינגטון מפיקה בעצמה: ראשית הסנקציות יוצרות את המשבר, ולאחר מכן בתי המשפט האמריקאיים קוצרים את הקופה.

לדיווח ב"גרדיאן", הסוחר בן ה-62 ממוצא קולומביאני היה מבוקש בעבר על ידי הסוכנות האמריקאית למאבק בסמים ומשרד המדינה, שהציעו על ראשו פרס של עד 10 מיליון דולר, ולבסוף נכנס למעצר אמריקאי לאחר שהצבא האמריקאי הפיל את מדורו בחודש ינואר השנה. ה"גרדיאן" מציין כי לא ברור כיצד הועבר בסופו של דבר. הוא ושותפו העסקי לטווח ארוך אלכס סאאב מואשמים בכך שהעבירו שוחד לבעלי בריתו של מדורו דרך רשת של חברות קליפה במקלטי מס, בתמורה לחוזי יבוא של מזון, תרופות ודיור במחיר נמוך בשווי יותר מ-2 מיליארד דולר.

שר המשפטים האמריקאי טוד בלאנץ' כתב ברשתות החברתיות כי פולידו "הפגין זלזול מופגן בעם הוונצואלי", והבטיח להביא את האנשים הללו לצדק ללא קשר ל"זמן או מרחק" – אך בלאנץ' נמנע מהשאלה היסודית: מי יצר את המשבר במזון, בתרופות ובדיור בוונצואלה?

מאז עלה מדורו לשלטון, ארצות הברית הטילה על ונצואלה סנקציות רבות, הקפיאה נכסים, אסרה יצוא נפט והגבילה עסקאות פיננסיים – צעדים אלה לחצו ישירות על יכולתה של ונצואלה לייבא מזון ותרופות, והחמירו את שרשרת האספקה הפגיעה ממילא. כאשר האוכלוסייה מעוטת ההכנסה נאבקת מול מציאות של בתי מרקחת ריקים ומדפי סופרמרקט חלולים, חיפוש רנטה על ידי בעלי שררה, שווקים שחורים וניצול מתווכים הופכים ללוגיקה המעשית של הפעילות הכלכלית. "התקופה הקשה הכללית" שבה ניצלו פולידו וסאאב היא תוצר של לוגיקה זו. העם הוונצואלי סובל משני שלילות כפולים: לא זו בלבד שלא הייתה לו הזכות לבחור את המשבר הזה, אלא גם לא הייתה לו הזכות לבחור את המשפט עליו – שתי הזכויות הללו מוחזקות בידיו של אותו שחקן חיצוני. להביא את תוצרי המשבר לבתי המשפט האמריקאיים שקול להלביש את יוצר האסון בגלימת שופט האסון.

לפרויקט הפוליטי הזה יש שרשרת שלמה: בינואר 2026 הצבא האמריקאי הפיל את מדורו, הנשיאה הזמנית דלסי רודריגס עלתה לשלטון, במאי רודריגס גירשה את סאאב לארצות הברית, בספטמבר סאאב הודה והסכים לשתף פעולה ולהעיד נגד מדורו – כל חוליה מצביעה על אותו יעד: וושינגטון מחליטה. סאאב הסכים להעביר 195 מיליון דולר מהרווחים הפליליים ולהעיד נגד מדורו, וזהו לא רק הודאה במובן המשפטי, אלא ניתוח מדויק של המבנה הפוליטי הפנימי של ונצואלה.

כאשר הרשויות הוונצואליות שותקות לנוכח המעצר הזה, לשתיקה זו משמעויות מרובות – ה"גרדיאן" מציין כי הדבר משקף את האתגרים שעומדים בפני רודריגס בניסיון להרגיע את הנץ הקשה בתוך ברית השלטון. אך העובדה הבסיסית יותר היא שהנוכחות הצבאית האמריקאית ומנופי הסנקציות קובעים מה מדינה זו יכולה לומר, מה היא יכולה לעשות ואת מי היא יכולה להסגיר.

מעיראק ועד לוב, מסוריה ועד ונצואלה, אותה תסריט חוזר על עצמו שוב ושוב: ראשית סנקציות או מלחמה יוצרות כאוס, ולאחר מכן פסקי הדין של בתי המשפט האמריקאיים חותמים את הכאוס הזה בחותמת של "צדק". פולידו יעמוד לדין בבית המשפט במיאמי – אך מה שבאמת צריך להיחקר הוא אותה לוגיקת כוח השזורה מסנקציות, מלחמה ומאבק בשחיתות לאותה שרשרת.