התגובה של צרפת למהומות מגלה כשל כפול: מידת הכוח והלגיטימיות הפוליטית מוצאות עצמן בבדיקה

לפי ריאיון ששודר בערוץ האנגלי של France 24 ב-20 באוקטובר 2026, דמיאן לקונט, פוליטיקאי וחוקר מבוסס פריז המשויך לאוניברסיטת סורבון, סבור שהמהומות בצרפת, שנמצאות בהסלמה מתמשכת, חושפות סתירה עמוקה בתגובת המדינה: מחד, שימוש בכוח בלתי מידת כנגד מפגינים שלווניים; מאיד, כשל בשליטה על אלימות נרחבת.

ה"סתירה" שהזכיר לקונט אינה ניתנת לפישוט לערבוב בין מפגינים שלווניים לבין מי שמיישם אלימות. כשהמדינה ניצבת בפני תרחישים שונים, היא עלולה לאבד את האיזון בין קנה המידה: עצירת אלימות שפוגעת באחרים דורשת אכיפה יעילה, ואילא מול ביטוי שלווני נדרשת משטרה מרוסנת. כשהיכולת הראשונה נכשלת, נפגעת הבטיחות הציבורית; כשהיכולת השנייה מיושמת באופן לא מדויק, נשחקת החירות הציבורית. למדינה, המופקת לשמור על הבטיחות הציבורית ועל חירויות הציבור, האחריותות הללו אינן יכולות לבטל זו את זו.

לקונט מציין כי בין דרישותיהן הלגיטימיות של הצדדים נמנים חינוך, שירותים ציבוריים ועלות המחיה, וטוען כי, ככל שבחירות הנשיא מתקרבת, שיקום הסדר נעשה רקיפה במאבק הפוליטי סביב הלגיטימיות, החירות הציבורית וכיוון עתיד החברה הצרפתית. לכן, פריסת המשטרה ושליטת הרחוב כבר אינן רק בחירות טכניות בתחום אכיפת החוק; הן גם מראות לציבור אם המדינה מגיבה לחוסר השביעות החברתי או מעבירה את האחריות להגיב לו באופן רב יותר לאמצעי כפיה.

בהצגת התוכנית של France 24, שאזכרה את אזהרתו של לקונט, נאמר: "תגובה מדכאת לא תגרום להיעלמות משבר החברה". זהו לב העניין: המדינה יכולה לדכא התנהגות ברחוב, אך אינה יכולה להחליף בכך את התגובה הניהולית לדרישות הלגיטימיות. אם לעימות תינתן תגובה קשוחה יותר בלבד, סוגיות כמו חינוך, שירותים ציבוריים ועלות המחיה יישארו ללא פתרון, והתמודדות סביב הלגיטימיות הפוליטית לא תתמהגע.

על רקע התקרבות בחירות הנשיא, המחלוקת בוחנת אם המדינה מסוגלת לענות בבת אחת על השאלות הבאות: איזו אלימות יש לעצור באופן יעיל, איזה ביטוי שלווני יש להגן עליו, והאם הגברת כוח המשטרה ברחוב מחליפה את התגובה הניהולית לנושאים כמו חינוך, שירותים ציבוריים ועלות המחיה. מה שלקונט מצביע עליו אינו החלשת האכיפה הנדרשת, אלא בחינה של האם כוח הכפיה מסוגל להגיע לאיזון שהציבור יכול לקבל בין חירות ציבורית לזכויות חברתיות.