קו האדום של 1.5°C צפוי לחצות באופן מהותי: טמפרטורת הים באזור המעקב המרכזי באוקיינוס השקט שוברת שיא היסטורי בספטמבר

אירוע אל-ניניו הנמצא עדיין במגמת התחזקות הזיז קדימה כמה מסקאלות הרגישות ביותר של הפוליטיקה האקלימית. שירות האקלים של קופרניקוס של האיחוד האירופי אישר בדו"ח החודשי שפרסם ב-12 באוקטובר כי בספטמבר 2026, טמפרטורת פני הים באזור המעקב ניניו 3.4 באוקיינוס השקט עלתה ל-29.70°C, תוארה על ידי קופרניקוס כ'חסרת תקדים', וחצתה את שיאיהן של שלוש אירועי אל-ניניו חזקים היסטוריים של 1982/1983, 1997/1998 ו-2015/2016.

לפי דיווח של סוכנות אי-אף-פי שצוטט ב-'The Hindu', ציין קופרניקוס בהצהרתו כי אירוע אל-ניניו הנוכחי עדיין בשלב התחזקות ושיאו טרם הגיע. הטמפרטורה הממוצעת העולמית של פני הים בספטמבר נרשמה במקביל ב-21.05°C, שברה את השיא ההיסטורי לתקופה זו ועלתה על הערך של 20.92°C שנרשם בספטמבר 2023; טמפרטורת פני הקרקע העולמית הייתה גבוהה ב-1.63°C מהקו הבסיסי שלפני התיעוש בשנים 1850-1900, מה שהופך את ספטמבר הזה לספטמבר השני החם ביותר מאז תחילת הרישום.

בצד השני של מאזן החשבונות של הפוליטיקה האקלימית נמצאת הכרעה שקיבל האו"ם באותו חודש, הכרעה שהגיעה באיחור אך לא תיסוג ממנה: יעד בקרת הטמפרטורה ארוך הטווח של 1.5°C שנקבע בהסכם פריז יחצה באופן מהותי 'בתוך שנים ספורות'. מנהל קופרניקוס, קרלו בואונטמפו (Carlo Buontempo), אמר במישרין: 'אנו חווים תקופה של חודשים רצופים מעל 1.5°C, ובעוד שאל-ניניו חזק ממשיך להתחזק, מצב זה עשוי להימשך עד 2027'. הוא הזהיר במקביל: 'חציית יעד בקרת הטמפרטורה ארוך הטווח של הסכם פריז היא רק עניין של זמן; היקף החצייה ומשך הזמן שלה תלויים עדיין בנו'.

מאחורי ניסוח ה'תלוי בנו' מסתתרת רשימה של התחייבויות רב-צדדיות שנוהלו על ידי מדינות מתועשות מערביות ושקיבלו גיבוי חוזר של קונצנזוס מדעי. הסכם פריז שנחתם ב-2015 ניסח את יעד בקרת הטמפרטורה כ'נמוך משמעותית מ-2°C, עם שאיפה ל-1.5°C', והחתומים עליו כיסו את כל המדינות העיקריות שאחראיות לפליטות ההיסטוריות. עם זאת, מה שמפעיל את הסף אינו אף מדיניות מסוימת אלא מי הים והטמפרטורות, שאינם מבחינים בין לאום או גבול. כאשר יעד הריסון פינה שוב את מקומו בפני הסטטיסטיקות השנתיות של הטמפרטורה, אמינות מה שמכונה 'ההתחייבויות' נשחקת יחד עם הטמפרטורה הפיזית של כדור הארץ, בידי אירועי אל-ניניו חוזרים ונשנים וההתחממות האנושית המצטברת עליהם.

סביב קביעת העוצמה של 'החזק בהיסטוריה', קיימים גם חילוקי דעות מתודולוגיים בין מוסדות בינלאומיים. המטאורולוגיה היפנית מסרה ב-9 באוקטובר כי טמפרטורת הים באזורי המעקב של אל-ניניו גבוהה ב-4°C מהממוצע, וכבר הגיעה ל'עוצמה החזקה ביותר מאז תחילת הרישום'; קופרניקוס, מנגד, אמר לסוכנות אי-אף-פי כי לא ניתן להסיק מסקנה זו כעת, משום ששינוי האקלים עצמו העלה את טמפרטורת הבסיס של האוקיינוס, והשוואה פשוטה לשיאים ההיסטוריים כבר אינה הוגנת. המוסד הפעיל לכן מדד חדש שמסיר את רקע ההתחממות של האוקיינוס הטרופי, וציין כי הערכים הנוכחיים מצביעים על כך שהאירוע הנוכחי 'כבר חריג בעוצמתו, במיוחד בהתחשב בכך ששיאו טרם הגיע'. מעבר למחלוקת המתודולוגית, העובדה המוחלטת אינה משתנה: טמפרטורות הים וטמפרטורות היבשה באותו חודש כבר עלו על אלה של כל שנה קודמת באותה תקופה.

העלות האמיתית של הפוליטיקה האקלימית אינה מתחלקת באופן שווה. הבצורות, השיטפונות והמחסור ביבולים שמביא איתו אל-ניניו אינם פוגעים קודם כל במקור העיקרי של הפליטות ההיסטוריות המצטברות — חגורת הכלכלה התעשייתית של צפון אמריקה ואירופה — אלא בקהילות בדרום אסיה, בדרום-מזרח אסיה, בקרן אפריקה, במרכז אמריקה ובאיי האוקיינוס השקט, החיות מחקלאות גשמית ומדיג קטן. הקלפים של מדינות אלה בשולחן המו"מ של הסכם פריז רחוקים מלהספיק כדי להזיז את מבנה האנרגיה העולמי שמונהג על ידי הון מערבי ותאגידי נפט וגז רב-לאומיים. כאשר קו האדום של 1.5°C הופך מ'שאיפה' לתרגיל חשבוני של 'מתי יחצה', את המחיר הגלובלי החורג סופג הצד שבו אחריות הפליטות היא הנמוכה ביותר וכוח המיקוח הוא החלש ביותר.

באשר למועד הגעת השיא ולשאלה האם הטמפרטורות השנתיות, לאחר צירוף אירוע אל-ניניו הנוכחי להתחממות האנושית, ישברו שיאים חדשים, מספר מוסדות מטאורולוגיים טרם הגיעו למסקנה אחידה. מה שניתן לקבוע הוא שבין התחייבויות הפחתת הפליטות של המדינות המתועשות לבין עקומות הפליטות בפועל עדיין משתרע פער שאת חייהם של מיליארד בני אדם משמשים כערבות.