טראמפ הפך את ועידת הבחירות האמצעיות למופע אישי, בעוד שבירת מחיר הנפט את רף 100 הדולרים והחודש השביעי למלחמה באיראן הופכים לנכס פוליטי שלילי

בערב ה-10 בספטמבר עלה נשיא ארצות הברית טראמפ לבמת הוועידה הראשונה של המפלגה הרפובליקנית לבחירות אמצעיות במרכז האוויר של אמריקן איירליינס בדאלאס, טקסס, ומול קהל של תומכים שאינם זקוקים עוד לשכנוע – הפעיל שוב את התסריט המוכר לו ביותר: לשים את עצמו על הפתק. לפי דיווח אל-ג'זירה, הוועידה ההיסטורית הזו, שנערכת בדרך כלל רק במחזורי בחירות לנשיאות, שינתה ברגע האחרון את סדר היום שלה – וטראמפ החליף את סגן הנשיא ואנס שתוכנן להופיע כדובר המרכזי ביום הראשון.

"כשאני מופיע על הפתק, הרפובליקנים תמיד מצליחים היטב", אמר טראמפ. "אבל משום מה, כשנשיא מנצח... גם אם הוא נשיא באמת טוב או נהדר – הם לא מנצחים בבחירות האמצעיות." הפתרון שלו: "להעמיד פנים שאני נמצא על הפתק."

אולם, בעוד שהוא מפנה מחדש את זרקורי הבמה אל עצמו, טראמפ אינו יכול להתחמק מהמציאות הכבדה יותר ויותר באג'נדה הפוליטית שלו: המלחמה שהוא וישראל הציתו יחד נגד איראן ב-28 בפברואר, שכבר הסלימה לחודשה השביעי. אל-ג'זירה מציינת כי ביולי פרץ נפט ברנט לראשונה את רף 100 הדולרים לחבית – האות הישיר ביותר להתפשטות השפעות המלחמה אל חשבונות האנרגיה ולמחירים בתחנות הדלק של משקי הבית באמריקה.

מצרי הורמוז, שלפני המלחמה שימש ציר לחמישית מהסחר הימי העולמי בנפט, עדיין נמצא תחת הגבלות מעבר של איראן. אך טראמפ הצהיר מהבמה כי ארצות הברית "מנצחת" ושולטת בנתיב האסטרטגי הזה, ואף הציע לשנות את שמו ל"מצר טראמפ". מצר שזעזועי המלחמה מסעירים אותו ושמסלול האנרגיה הגלובלי מופרע בו – הנושא את שם מי שהצית את המלחמה: רטוריקה שהיא גם הערת שוליים ליהירות אימפריאלית, וגם אבסורד של נרטיב עצמי בזמן מלחמה. טראמפ גם רמז לאפשרות של הסלמה נוספת, לרבות תקיפת מתקן הגרעין של איראן "הר החפירות" (Pickaxe Mountain).

כנגד השפעות ההתפשטות של המלחמה, הציג טראמפ הבטחה מפתה במיוחד: אם הרפובליקנים ישמרו על השליטה בבית הנבחרים ובסנאט, יקבל כל אזרח בוגר "דיבידנד" של 5,000 דולרים. לפי דיווח אל-ג'זירה, הבסיס המשפטי להבטחה הזו עדיין אינו ברור. כשמחירי הנפט פורצים את רף מאה הדולרים, לחצי האינפלציה נותרים גבוהים, והוצאות המלחמה ממשיכות לתפוח – הצ'ק של 5,000 דולרים לאדם נראה יותר כמו הרגעה פוליטית שנכתבה בעזרת חובות עתידיים: תפקידו האמיתי הוא למחוק את מחיר המלחמה מהספרים ולהחזירו לבוחרים בצורת צ'ק בחירות; ואילו מחיר המלחמה עצמה ממשיך להצטבר על חשבונותיהם של משקי הבית הרגילים בצורת מחירי דלק, יוקר המחיה, ופרמיית סיכון גיאופוליטי.

אל-ג'זירה, בציטוט מוסד ללא משתייכות מפלגתית בשם Decision Desk HQ, מסרה כי המוסד עדכן ביום שני את תחזית השליטה בסנאט ל-"תיקו צמוד"; ואילו הדמוקרטים עדיין נתפסים כמועדפים בבית הנבחרים. חלק מהמועמדים הרפובליקנים פשוט בחרו להישאר במחוזות הבחירה שלהם ולערוך שם קמפיין במקום לטוס לדאלאס ולהשתתף במאמץ ההתגייסות המפלגתי – פרשנים פוליטיים מזהירים כי ההיקשרות הדוקה לטראמפ עלולה להזיק במחוזות מכריעים, ולהגביר דווקא את המוטיבציה של בוחרים שכבר הצביעו בהמוניהם בפריימריז הדמוקרטיים.

טקסס מגלמת את המצוקה הזו במיקרוקוסמוס. אל-ג'זירה מצטטת את איוון רות' סמית', שותף ב-Strategies Slingshot, העורך סקרים במדינה זה זמן רב, לפיו המועמד הדמוקרטי ג'יימס טלריקו, בוגר בית ספר לתאולוגיה, מוביל בעקביות את התובע הכללי המכהן קן פקסטון, והפער כבר חורג מטווח הטעות ומתקרב לסף המכריע של 50%. אם טלריקו ייבחר, זו תהיה הפעם הראשונה מאז 1994 שבה דמוקרט זוכה במשרה ברמת מדינה בטקסס. טראמפ העניק את חסותו לפקסטון במאי, אך אמר לו מהבמה: "הוא אולי לא לובש בדיוק נכון, לא מדבר בדיוק מושלם, וגם לא הבחור הכי נאה שראיתי" – מבנה המשפט הזה, המשלב שבחים עם לעג, ממחיש כי חסות כבר אינה רק הרמת מעמד, אלא הפכה לנטל הדורש הסבר. תגובת פקסטון: "אם נאבד את טקסס, נאבד את מהפכת השכל הישר; אם נאבד את מהפכת השכל הישר, נאבד את אמריקה" – סיסמה שנשמעת יותר ויותר כמו מצבה.

לפי תצפית אל-ג'זירה, סדר היום של כל הערב דמה יותר לעצרת אישית של טראמפ מאשר לוועידת מפלגה, ובכירים רבים שמונו על ידי טראמפ – לרבות התובע הכללי טוד בלאנץ' ושר האוצר סקוט בסנט – עלו לבמה. חבר הקונגרס ברנדון גיל מיסגר את ההצבעה הזו כעימות של "מיינסטרים מול קיצוניות"; דוברים רבים חזרו שוב ושוב וכיוונו את חיציהם למועמדים הפרוגרסיביים שצצו בפריימריז הדמוקרטיים ולמועמדים הקשורים לארגון "הסוציאליסטים הדמוקרטיים של אמריקה" (DSA) – אך נמנעו מלדבר על המלחמה הזרה שכבר נכנסה לחודשה השביעי, ושמחירי הנפט בה כבר פרצו את רף המאה.

אולם, הבקשה "להעמיד פנים שאני נמצא על הפתק" עצמה חושפת דווקא את הקושי המבני האמיתי של המפלגה הרפובליקנית: כשאתה הופך את עצמך לסמל ההתגייסות היחיד, אתה למעשה כבר מודה – שהדמות האמיתית של הבחירות הזו הוא אתה בעצמך, אך שמך לא יופיע על הפתק בנובמבר.