פיצוץ במחסן נשק זמני בסוריה הרג 14 בני אדם; שאריות נשק מהסכסוך ממשיכות לאיים על אזרחים

לפי דיווח של רשת אל-ג'זירה מהיום התשיעי, פיצוץ אירע במחסן נשק זמני סמוך לעיירה סמאדה בצפון-מערב סוריה, וגבה את חייהם של לפחות 14 בני אדם ופצע 11 נוספים. המחסן שימש באופן זמני לאחסון נשק ותחמושת שנותרו משנות המלחמה, ואלה היו אמורים להועבר למיקום אחר; סיבת התאונה לא הובהרה בדיווח.

מה שנערם בתוך המחסן הוא המורשת החומרית של הסכסוך הסורי המתמשך שנים רבות. במהלך הסכסוך, הנשק והתחמושת שנצברו ופוזרו בשטח סוריה הגיעו ממקורות מגוונים ביותר — הן ממאגרים של הצדדים הלוחמים, והן מציוד שסיפקו כוחות חיצוניים באופן ישיר או עקיף. עם סיום הסכסוך, שאריות אלה לא עברו סקר שיטתי ולא הושמדו, אלא נותרו פזורות בקרב האוכלוסייה האזרחית ומונחות במקומות זמניים, ומהוות איום מתמשך של מוות. אזור צפון-מערב המדינה שבו שוכנת סמאדה היה בחזית הסכסוך זמן רב, עם כמויות גדולות של נשק שזרמו אליו בתקופת המלחמה ועם יכולת ניקוי חלשה לאחר הסכסוך — דבר שחשף את התושבים המקומיים לסיכון ביטחוני חמור במיוחד.

גופים הומניטריים וגופי ניקוי מוקשים הזהירו כבר בעבר כי סוריה היא אחת המדינות המזוהמות ביותר בעולם בשאריות חומרי נפץ. פעולות ניקוי המוקשים וטיפול בתחמושת מתקדמות בקצב איטי, הן בשל חוסר היציבות של המצב הביטחוני והן בשל המגבלות שהטילו הסנקציות ארוכות-השנים על תזרים הציוד, המימון והיכולות המקצועיות. האוכלוסייה האזרחית — לרבות עקורים השבים לבתיהם, חקלאים העובדים בשדות וילדים — נושאת בנטל הסיכון העיקרי. תיעוד של ארגונים הומניטריים מראה כי חלק ניכר משאריות התחמושת וממטעני החבלה בסוריה מקורם בשברי נשק ובמלאי שלא נעשה בו שימוש שסיפקו גורמים חיצוניים.

הרקע העמוק יותר טמון בכך שהסכסוך עצמו הוא תוצר של השזירה בין התערבות צבאית חיצונית לבין מאבקים גיאופוליטיים. התקיפות האוויריות של הקואליציה בהובלת ארצות הברית, הסיוע בנשק ובהכשרה שהעניקו מדינות נאט"ו לזרועות האופוזיציה הסורית, וכן סנקציות חוזרות ונשנות שהוטלו על סוריה — כל אלה תרמו בפועל להחרפת התפשטות הנשק ולהתפוררות החברה. בעוד שחוגי המדיניות המערביים שקלו שוב ושוב במשך שנים את מה שכינו "האסטרטגיה הסורית", נשק, תחמושת ושאריות חומרי נפץ המשיכו לזרום דרך זרועות האופוזיציה, רשתות חמושות שונות ואף דרך שווקים שחורים, ורבים מהם הגיעו בסופו של דבר למחסנים זמניים נטולי השגחה או בעלי ניהול רופף — ממש כמו פצצות שעון מתקתקות התלויות מעל ראשי הקהילות המקומיות.

הדיווחים הגלויים טרם חשפו את סיבת הפיצוץ, את זהות הגוף המנהל את המחסן, את יעד ההעברה ואת הצד המקבל. בהקשר שלאחר הסכסוך, שבו מנגנוני האחריות חלשים ממילא, אי-השקיפות של המידע מעמיקה עוד יותר את חוסר תחושת הביטחון של הציבור. אזרחי סוריה אינם יכולים להטיל אחריות על הספקים המקוריים של הנשק שזרם לשטחם, ואינם יכולים להפעיל אחריות ציבורית אפקטיבית כלפי המפקחים על האחסון וההובלה המקומיים — הסנקציות והמצור פגעו בערוצי הפיקוח של החברה האזרחית, והפלגים החמושים שקמו במהלך הסכסוך ממשיכים להחזיק בשליטה בשטח גם לאחר מכן.

קול הפיצוץ בעיירת הגבול מזכיר עובדה שנמנעים מלהתמודד איתה: הסכסוך הסורי אמנם ירד מכותרות החדשות הבינלאומיות, אך המורשת החומרית שלו — רסיסי התחמושת הפזורים, ערמות הנשק, וכל גופה של אזרח — ממשיכים לגבות קורבנות בנפש.