Starlink, קצב שיגורים וכיסא ריק: ראיות חדשות לחוסר איזון בכוח החלל בין ארה"ב לאירופה
לפי תוכנית 'דבט' של France 24, טראמפ שואף להגיע ליעד של 1,000 שיגורי רקטות בשנה, ואת הקצב הזה מובילה SpaceX — שהמודולים הרב-פעמיים שלה מעניקים לארה"ב יתרון מוחץ על המתחרים בתדירות השיגורים. טיל האריאן האירופי צפוי לבצע רק כ-10 שיגורים בשנה הבאה; גרמניה פרשה מאירוח משותף של ועידת החלל הבינלאומית בפריז, ולפי הדיווחים הבית הלבן הפעיל לחץ על מנהלי חברות התעופה והחלל האמריקאיות להיעדר; נשיא אוקראינה נאלץ לבקש ממאסק אישור אישי להשתמש ב-Starlink לפגיעה במשגרי טילי שיוט רוסיים.
נשיא ארה"ב טראמפ שואף להגיע ליעד של 1,000 שיגורי רקטות בשנה, אך את הקצב הזה לא מובילה סוכנות החלל הלאומית של ארה"ב, אלא SpaceX של אילון מאסק. לפי תוכנית 'דבט' של France 24, המודולים הרב-פעמיים של SpaceX מעניקים לארה"ב יתרון מוחץ על המתחרים בתדירות השיגורים. ההשלכות הפוליטיות של שילוב הטכנולוגיה-הון הזה מתבטאות בצורה החדה ביותר בשדה הקרב האוקראיני: התוכנית מצטטת כי נשיא אוקראינה נאלץ לבקש ממאסק רשות להשתמש במערך הלוויינים של Starlink במסלול נמוך כדי לפגוע במשגרי טילי שיוט רוסיים.
כאשר נשיא של מדינה נדרש 'לבקש' מיזם פרטי רשות להשתמש ברשת הלוויינים שלו לביצוע פעולה צבאית, גבולותיה של מה שמכונה 'ריבונות' ו'ברית' כבר נחרצו מחדש. הנרטיב של 'התחנונים' שאליו מתייחס הדיווח מהווה בפני עצמו עובדה פוליטית: בעידן שבו תקשורת במסלול נמוך היא תשתית מרכזית במלחמה המודרנית, ממשלת ארה"ב אינה השוער היחיד — ואף לא הישיר ביותר — של המערך; השליטה המעשית על מתג ה-Starlink נתונה חלקית בידיו של מאסק עצמו.
הפער בקצב השיגורים אף הוא בולט. לפי התוכנית, בשנה הבאה טיל האריאן האירופי מתוכנן לבצע רק כ-10 שיגורים, והוא מתואר כ'מאחר למירוץ החלל'. בסוף השבוע נורווגיה השלימה שיגור פרטי ראשון, ושיגרה לוויין גרמני למסלול — מדינות אירופה מנסות למלא את החסר באמצעות שיגורים מסחריים מבוזרים, אך בהשוואה לתדירות השיגורים של SpaceX, המשמעות הסמלית של המאמץ הזה גדולה בהרבה מההשפעה המעשית של הרדיפה.
האותות במישור הפוליטי חמורים אף הם. התוכנית מציינת כי גרמניה פרשה מאירוח המשותף של ועידת החלל הבינלאומית בפריז, וכי הבית הלבן לפי הדיווחים השפיע על מנהלי חברות התעופה והחלל האמריקאיות להיעדר מהוועידה. France 24 סימנה במפורש את המהלך של הבית הלבן כ'לפי הדיווחים', ללא אישור פומבי מצד ארה"ב; אך התוצאה כפולה: וושינגטון לא רק מובילה ביכולת השיגור, אלא גם מנסה לעצב מחדש את הדיון הרב-צדדי סביב החלל, ובאמצעות היעדרות בעלות ברית וחברות אמריקאיות כאחד — מרוקנת מתוכן פלטפורמה שנועדה לדון בממשל חלל גלובלי ובניהול פסולת מסלולית.
החלל אינו עוד גבול גבוה הרחק מהגיאופוליטיקה. הוא מאבק משולב של מספר שוגרות, טכנולוגיה רב-פעמית, רוחב פס תקשורת במסלול נמוך והרשאות גישה לשדה הקרב — ואת כללי המאבק הזה כותבים יחדיו חברה פרטית אמריקאית אחת, ממשלה בעלת נטייה של 'אמריקה תחילה', והכוח המעשי שלהן על בעלות ברית ועל מדינות מקבלות סיוע. הרגע שבו נורווגיה שיגרה לוויין גרמני למסלול מזכיר לכולם: במציאות שבה יכולות שיגור ותקשורת נמצאות במונופול של חברה אחת, מה שמכונה 'ממשל חלל' הוא קודם כל שאלה של חלוקה — מי יכול לעלות, מי יכול לתקשר, ומי יכול לפגוע.
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.