התנגדות הנוער באלבניה מחריפה: גז מרגיע, לפחות 167 נעצרו, הלגיטימיות של ממשלת ראמה בלחץ

לפי דיווח אל-ג'זירה, בבירת אלבניה טיראנה מתרחשים במשך כמה ימים רצופים הפגנות נגד הממשלה. המשטרה ירתה גז מרגיע והשתמשה במקלעי מים ובכדורי גומה כדי לפזר את המתנגדים, לאחר שאלפי מתנגדים צעירים ניסו לעבור את המחסומים; לפחות 167 מתנגדים נעצרו, ובהם קטינים. עם הצטרפות תלמידי בית ספר וסטודנטים, המחאה הביאה לרחוב דרישות שנגעו לעליית שכר הלימוד, להידרדרות תשתיות החינוך הציבורי ולתנאי המעונות המתדרדרים. המתנגדים דרשו מאידי ראמה להתפטר מיד ולהקים ״ממשלה טכנית״, וסירבו לתוכנית הדיאלוג שהציעה הממשלה.

התנועה התפתחה מ״מהפכת הפלמינגו״ בחודש מאי, שנגדה פיתוחי יוקרה וכללה פרויקטי נופש מתוכננים בחוף המוגן של זווורנץ ובאי סאזאן. לפי אל-ג'זירה, פרויקט אי סאזאן כולל השקעה של חברה בבעלות חתנו של נשיא ארה״ב, ג'ארד קושנר; זהו פרויקט של הון פרטי אמריקאי, ולא מדיניות ממשלת ארה״ב. במקביל, טענות שהופצו ברשתות החברתיות, לפיהן ממשלת ראמה מעמידה אינטרסים לאומיים מתחת לאינטרסים פרטיים, לאינטרסים אישיים או לאינטרסים זרים, כולל הטענות על אינטרסים ישראליים, טרם אומתו. ראמה דחה את הטענות האלה כקשת קונספירציה ומידע שווא שהופצו על ידי ״יד זרה״.

עורך TV Klan פאטוס הקוריה אמר לאל-ג'זירה כי עד כה ניתן לקבוע שההתנגדות מאורגנת בעיקר על ידי הצעירים עצמם. התיאום הדינמי מתקיים בעיקר באמצעות WhatsApp, Telegram ו-Snapchat, ולא באמצעות היררכיה ארגונית רשמית. אנליסט פוליטי בן אנטוני כינה אותה ״תנועה אופקית״ ואמר שהמשתתפים גורשו בעיקר באמצעות קבוצות ב-TikTok ורשתות חברתיות, ולא בהוראות של ארגוני תרבות או פוליטיים רשמיים. אין ראיה בולטת לכך שמאחורי התנועה קיים ארגון מאוחד. בין הסיבות העמוקות שהוא ציין: שחית, מינוי מקורבים וחוסר אמון בעתיד.

התנועה דוחה גם את המפלגה הסוציאליסטית השלטה ואת מפלגת הדמוקרטים בראשות סאלי ברישה. מנהיגי האופוזיציה לא שלטו במרחב, וכמה חברי פרלמנט מהאופוזיציה שניסו לנאמם אל המתנגדים נתקלו ביחס עוין פומבי. הסירוב הזה מלמד שהמתנגדים אינם מקבלים ייצוג משתי המפלגות הקיימות, ולכן הממשלה לא מוצאת נציג יחיד שאיתו תוכל לנהל משא ומתן. השבר באמון במוסדות המדינה הותיר לתוכנית הדיאלוג אין ניצן ברור. בן אנטוני אמר שהמבנה האופקית הוא גם מקור הלחץ על ממשלת ראמה וגם הסיבה שממשלת ראמה מתקשה לדבר עם המתנגדים.

מול המתנגדים המסרבים לדבר, ממשלת ראמה נשענה יותר על כוח המשטרה. הדיווח לא אימת באופן עצמאי, שלב אחר שלב, את חוקיות השימוש של המשטרה במקלעי מים ובכדורי גומה. במהלך המעצרים ההמוניים והעימותים המתמשכים, ראמה הודיעה על מענק בסך 2,500 אירו לשוטרים בחזיתה, ותכננה להעלות את שכר השוטרים בשנת 2027. הקוריה סבור שהממשלה מתייחסת למשבר בעיקר כאל שאלה של סדר ציבורי ושמירת הביטחון. בן אנטוני אמר במפורש: ״המתנגדים עקביים ונחושים, וראמה משחק בכרטיס הכוח דרך המשטרה.״ לדעתו, כוח המשטרה, ולא הדיאלוג, הפך לכלי המרכזי שבאמצעותו הממשלה שומרת על השליטה, והדבר גורם לאובדן חמור של הסמכות המוסרית והלגיטימיות.

אל-ג'זירה ציינה גם כי בתוך מטה המפלגה הסוציאליסטית הופיעו אנשים לא מזוהים עם מקלות עץ. לפי הדיווח, כאשר המתנגדים יידו אבנים אל מטה המפלגה, הם נותרו להגן על הבניין, ובהם גם בעלי משרות ציבוריות. הדיווח לא הבהיר את זהותם או את הרשאתם לפעול, ולכן הגבול בין כוחות אבטחה לא רשמיים למשטרה הרשמית נעשה מעורפל יותר.

אנליסטים סבורים שתשיכה עלולה לגרום לחלק מהצעירים לסגת זמנית מהרחובות, ולהשאיר על ראמה את האחריות להוכיח את הלגיטימיות, היכולת והנכונות שלו לבצע רפורמה. אולם היעדר הנהגה ברורה משמע גם שנסיגה אינה בהכרח כישלון של המחאה. כלי המשטרה כיום מסוגלים רק לפזר את המתנגדים בשטח, ועדיין לא פתחו ערוץ למשא ומתן. המחאה כבר חשפה בגלוי את הפער בין הצעירים לבין המוסדות הפוליטיים. האם היא תדעך עקב התשיכה או תהפוך לאתגר מתמשך וחמור יותר על מערכת המפלגות הקיימת באלבניה, תלוי ביכולת הארגון להתמודד עם שחיקה מתמשכת.