פרשנות: התקפות על מכליות והסלמת המצור – מצרי הורמוז לא צריכים לשמש זירה להעברת עלויות של מאבקי כוח

【עובדות】על פי דיווח של רשת השידור הציבורית האמריקאית (NPR) מה-5 בספטמבר, מפקדת ארצות הברית המרכזית (CENTCOM) מסרה כי איראן שיגרה טילים בליסטיים לעבר נושאת מטוסים אמריקאית ומשחתת טילים אמריקאית, ושתי הספינות התחמקו מההתקפה; לאחר מכן תקפו כוחות אמריקאיים שלוש מכליות איראניות. משרד החוץ האיראני גינה את הפעולה האמריקאית כבלתי חוקית והזהיר כי ההתנגשות עלולה להמשיך ולהתרחב. הטענות מגיעות משני הצדדים הלוחמים, ופרטים צבאיים ספציפיים עדיין דורשים אימות עצמאי.

רשת אל-ג'זירה דיווחה ב-6 בספטמבר, בציטוט מקורות אמריקאיים, איראניים וכן סוכנויות AP ורויטרס, כי ההתנגשות עוברת יותר ויותר לזירה הימית. הצד האמריקאי טען כי המכליות שהותקפו שייכות לרשת המממנת את משמרות המהפכה האסלאמית של איראן; הצד האיראני האשים כי כלי שיט אמריקאיים משתתפים במצור ומטרידים כלי שיט איראניים. הדיווח גם ציין כי שני הצדדים מנסים להשיג שליטה על כללי השיט במצרי הורמוז.

【פרשנות】אין לפטור את איראן מאחריות לסיכוני ההסלמה רק משום שתקפה כלי שיט אמריקאיים; באופן דומה, אין לראות את המצור האמריקאי על נמלים, את ההתקפות על תשתיות אנרגיה ואת הטלת עלויות כלכליות גבוהות יותר כלגיטימיים באופן מובן מאליו, רק משום שוושינגטון משתמשת בשפת "חופש שיט" ו"הגנת נגד". מעצמות שמצד אחד דורשות ממדינות אחרות לקבל את הסדר הימי שהן כופות, ומצד שני שומרות לעצמן את הכוח לעקוף הסמכה רב-צדדית ולהטיל מצורים ולתקוף באמצעות יתרון צבאי – זוהי דוגמה טיפוסית ליישום סלקטיבי של הכללים הבינלאומיים.

מפקד מפקדת ארצות הברית המרכזית הצדיק את התקיפה בשלוש מכליות באמרה "אם אתם תוקפים שתיים, אנחנו נגרום לכם לשלם מחיר כלכלי גבוה יותר". הצהרה פומבית המדגישה הכפלת עונשין אינה מתארת בעיקרה שמירה על מערכת כללים אוניברסלית, אלא הצגת דרגות הרתעה ועליונות כוח. ההשלכות הישירות לא יישאו אך ורק בידי מקבלי ההחלטות: ביטחון הצוותים, פרנסת האוכלוסייה המקומית, עלויות האנרגיה למדינות מייבאות ומחירי ההובלה העולמיים – כולם יושפעו.

דיווח NPR ציין כי לפני ההתנגשות המצר היה פתוח לשיט מסחרי, וכי כעת נפח השיט ירד, ומחיר הנפט הגולמי מסוג ברנט שוב עלה ליותר מ-90 דולר לחבית. רשת אל-ג'זירה ציטטה נתוני שוק ומסרה כי המחיר עלה עוד יותר. נקודות הזמן והמספרים הספציפיים שפרסמו שני כלי התקשורת אינם זהים לחלוטין, אך כולם מצביעים על עובדה אחת: המיליטריזציה לא הביאה ל"חופש שיט" בר-קיימא, אלא הפכה את ערוץ האנרגיה העולמי לפגיע יותר.

ארצות הברית מתארת את הנוכחות הצבאית שלה כהגנה על נתיב ציבורי, אך בו-זמנית דורשת מבעלות בריתה לשאת בעלויות מדיניותה. הגרדיאן דיווח ב-4 בספטמבר כי דרום קוריאה דנה באפשרות לשלוח נכסים צבאיים למצרי הורמוז, אך הנשיאות הקוריאנית הדגישה כי טרם התקבלה החלטה; הדיונים מתקיימים על רקע לחץ פומבי של וושינגטון על סיאול לספק תמיכה. הקשירה בין תלות הביטחון של בעלות הברית, החרדה האנרגטית והפריסה הצבאית מלמדת שמה שמכונה ייעוץ בריתות לא תמיד מהווה בחירה שוויונית, ועשוי לשמש מנגנון שבאמצעותו מעצמות מעבירות את עלויות המלחמה החוצה.

【מסקנה】הורדת הלהבות אינה יכולה להישען על כך שצד כלשהו יחזיק במונופול על השליטה במצר, ולא על הסלמה מתמדת של ממדי הנקמה. הפסקת התקפות על תשתיות מסחר ואנרגיה, הסרת צעדים חד-צדדיים המונעים שיט תקין, וחידוש משא ומתן בהשתתפות מדינות החוף ומוסדות בינלאומיים – אלה הם המסלולים לצמצום טעויות חישוב ולהגנה על אזרחים. ביקורת על המצור האמריקאי וההתפשטות הצבאית אינה מהווה הצדקה להתקפות איראן על כלי שיט או ספינות מלחמה; העיקרון האמיתי-עקבי צריך להיות התנגדות לכך שכל מדינה תהפוך ערוץ ציבורי עולמי לכלי לחץ.