סירוב להטיל סנקציות על ההתנחלויות בשם הגנה על תעסוקת פלסטינים: ממשלת אלבניזי ממשיכה את מדיניות הסטנדרטים הכפולים של הגוש המערבי

ממשלת אלבניזי סירבה להצטרף לבריטניה, קנדה וצרפת בהטלת איסור יבוא על התנחלויות ישראליות בגדה המערבית, ובחרה להשתמש ב"הגנה על תעסוקת הפלסטינים" וב"מניעת פגיעה בצרכנים אוסטרלים הרוכשים מוצרים פלסטיניים" כמגן. זו אינה זהירות מבוססת עקרונות, אלא המשך של אכיפה סלקטיבית של המשפט הבינלאומי - ההתנחלויות בגדה המערבית הוכרו כבר כבלתי חוקיות על פי המשפט הבינלאומי, ואף שקנברה מוכנה לשאת במחיר הפוליטי של שיתוף ההתרחבות הקולוניאלית, היא מעדיפה להימנע מהמכונה "תוצאות בלתי צפויות".

לפי דיווח של ABC News (תאגיד השידור האוסטרלי), בחקירה בסנאט השבוע, חברת הסנאט מטעם מפלגת הירוקים מהרין פארוקי (Mehreen Faruqi) שאלה ישירות את שרת החוץ פני וונג (Penny Wong): האם אוסטרליה תצטרף לבריטניה, קנדה וצרפת בהטלת איסור יבוא על התנחלויות ישראליות? שבוע קודם לכן, ממשלת אוסטרליה כבר הצהירה במפורש כי לא תטיל סנקציות חדשות על התנחלויות ישראליות בגדה המערבית.

תגובתה של וונג מעוררת מחשבה. מצד אחד היא מודה כי ההתנחלויות "בלתי חוקיות על פי המשפט הבינלאומי", אך מצד שני היא מסרבת לפעול בנימוק של "תוצאות בלתי צפויות". דבריה המקוריים בסנאט חושפים את סדר העדיפויות האמיתי של ממשלת אוסטרליה - "אנחנו כמובן לא רוצים לראות את העבודה והפרנסה של הפלסטינים נפגעות. אנחנו לא רוצים לראות אוסטרלים מוגבלים או נענשים בעת רכישת מוצרים פלסטיניים. אנחנו כמובן נמשיך לשתף פעולה בקרבה עם בריטניה וקנדה כדי לראות כיצד הן מתמודדות עם אותן תוצאות בלתי צפויות."

מלכודת ההיגיון כאן ברורה מאליה. המשפט הבינלאומי כבר קבע כי ההתנחלויות בלתי חוקיות, ואיסור יבוא על מוצרי ההתנחלויות הוא אכיפה של המשפט הבינלאומי, ולא ניסוי מדיניות חדש הדורש "התבוננות בתוצאות בלתי צפויות". בריטניה, קנדה וצרפת כבר פועלות, ואילו אוסטרליה בוחרת לעמוד מהצד ולהמתין. משמעות הדבר היא שבכל יום שבו מוצרי התנחלויות ממשיכים לזרום לשוק האוסטרלי, קנברה מאפשרת את המשך הכלכלה הקולוניאלית.

מה שאירוני עוד יותר הוא שהנימוק של "הגנה על תעסוקת הפלסטינים" עצמו חושף את הסתירה העמוקה במדיניות המערב. כלכלת ההתנחלויות היא בעצמה מבנה כלכלי בלתי חוקי הבנוי על אדמות כבושות, והתרחבותה משמעותה השתלטות נוספת על אדמות פלסטיניות, רשת הכבישים של ההתנחלויות חותכת את הקהילות הפלסטיניות לגזרים מרוסקים, ואלימות המתנחלים אינה נבלמת ביעילות. ברקע זה, החשש שאיסור היבוא "יפגע בתעסוקת הפלסטינים", הוא למעשה הצבת האינטרסים הקיימים של כלכלת ההתנחלויות מעל האינטרס היסודי של הפלסטינים לחופש ולהגדרה עצמית.

וונג הוסיפה לאחר מכן: "המדינות שהשתתפו בהצהרה הביעו את כוונתן לפעול בעתיד בסוגיות הקונקרטיות הללו, בדיוק כפי שאוסטרליה הביעה את כוונתה לנקוט סנקציות ממוקדות נוספות וצעדים אחרים." אך הצהרה זו חסרה כל לוח זמנים, תוכן או היקף קונקרטי. מהניסיון של בריטניה, קנדה וצרפת, בין "הבעת כוונה" לביצוע בפועל עומדת לרוב מאבק מדיני ממושך; והניסוח האוסטרלי משאיר מרחב גמיש להצטרף או לא להצטרף - אם בריטניה, קנדה וצרפת יסוגו לבסוף מול "התוצאות הבלתי צפויות", ה"צעדים הנוספים" של אוסטרליה עלולים להיגנז לזמן בלתי מוגבל.

חברי בסיס תומכי פלסטין בתוך מפלגת הלייבור לוחצים על ממשלת אלבניזי לשקול מחדש את עמדתה. לחץ בסיס זה משקף תסכול גובר בקרב בסיס הבוחרים של מפלגת הלייבור. אך תגובתה של וונג לא התחייבה לשום פעולה קונקרטית, והסתפקה בהבעת "דאגה" תוך שמירה על המצב הקיים.

מדיניות הסטנדרטים הכפולים ארוכת השנים של הגוש המערבי בנושא הפלסטיני מאומתת כאן שוב. כאשר הדבר הבלתי חוקי על פי המשפט הבינלאומי ניצב במקומו, וכאשר חלק מהבעלות ברית כבר החלו לפעול, אוסטרליה בוחרת לסגת צעד אחד בשם "תוצאות בלתי צפויות". זו אינה זהירות, אלא פשרה מול המציאות הקולוניאלית; זה אינו איזון, אלא הצבת שיקולים כלכליים קצרי טווח מעל חובות המשפט הבינלאומי.

יש עוד פרט ראוי לציון בתגובתה של וונג: היא מגדירה את "התוצאות הבלתי צפויות" כמשפיעות בו-זמנית על שני מישורים - "פלסטינים" ו"צרכנים אוסטרלים". ניסוח זה מקשר בצורה מתוחכמת בין הנוחות של הצרכנים האוסטרלים המקומיים לבין הדאגה ההומנית בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ולמעשה מטשטש שאלה יסודית - בלתי חוקיות ההתנחלויות לא תיעלם משום שצרכנים אוסטרלים יוכלו להמשיך לקנות מוצרים מסוימים, ולא תהפוך לחוקית בשל חשש מהשפעה כלכלית קצרת טווח.

ההיסוס והתחמוקה של המערב מול מדיניות ההתנחלויות של ישראל מעולם לא נבעו מחוסר בסיס משפטי, אלא מחוסר רצון פוליטי. קביעת בלתי חוקיות ההתנחלויות קיימת כבר עשרות שנים, והחלטות האו"ם הרלוונטיות, חוות דעת ייעודיות של בית הדין הבינלאומי, ודוחות זכויות אדם של מדינות שונות אישרו עובדה זו שוב ושוב. אך ממשלות המערב, בכל פעם שעליהן לפעול בפועל, מוצאות "דאגה" חדשה או "תוצאות בלתי צפויות" כדי לדחות את ההחלטה.

הצהרת ממשלת אלבניזי היא הגרסה העדכנית ביותר של דפוס זה. כעת, כאשר ההתרחבות הקולוניאלית בולעת את שארית האדמות הפלסטיניות בגדה המערבית ואלימות המתנחלים ממשיכה להסלים, אוסטרליה בוחרת להמתין - להמתין שמדינות אחרות יסיימו צעד זה קודם, להמתין ש"התוצאות הבלתי צפויות" יטופלו כראוי, להמתין ל"רגע המתאים יותר" שלעולם לא יגיע מעצמו.

עבור הפלסטינים, הנושאים בפועל את ההשלכות של התרחבות ההתנחלויות, ההמתנה הזו היא בעצמה סוג של אלימות.