משבר האחריות המשטרתית מאחורי המחאות הסטודנטיאליות בצרפת: כיצד הקיטוב הפוליטי מאפשר התעלמות הדדית מהעדר האחריות
לפי דיווח של ערוץ France 24, ד"ר אנטואן מארי, חוקר במכון Sciences Po פריז, הצביע בתוכנית בערוץ על כך שדוקטרינת השיטור הצרפתית הפכה "תוקפנית יותר ויותר", וכי קיימים תמריצים מוסדיים המעכבים חקירות עצמאיות של התנהגות שיטור בלתי תקינה; הוא גם ביקר את הפוליטיזציה של תיבות התהודה התקשורתיות ושל האמפתיה, המעמיקה את הקרע החברתי ומאפשרת התעלמות בררנית של אלימות משטרתית ושל העדר אחריות מוסדית מעיני כל הצדדים.
לפי דיווח של ערוץ France 24, הערוץ אירח לאחרונה בתוכניתו את ד"ר אנטואן מארי, חוקר בתר-דוקטוריאלי, עמית מחקר ומרצה במרכז Sciences Po פריז / מרכז המחקר הפוליטי (CEVIPOF), לניתוח הפסיכולוגיה הפוליטית העומדת בבסיס המחאות הסטודנטיאליות בצרפת. השאלה המרכזית שהעלה ד"ר מארי היא: מדוע אנשים המעידים על אותו אירוע מגיעים למסקנות שונות לחלוטין בנוגע לאלימות?
ד"ר מארי ייחס את הפער הקוגניטיבי הזה ל"תיבות תהודה תקשורתיות, חשיבה מפלגתית ופוליטיזציה של האמפתיה". הוא הצביע על כך שמנגנונים אלה מחריפים את הקיטוב בחברה הצרפתית, ומקלים על אנשים להתעלם מהכאב שסובל הצד שזוהה כמשתייך למחנה הפוליטי היריב. במילים אחרות, האלימות בין שוטרים למפגינים חדלה מלהיות רק שאלה של קביעת עובדתית, והפכה למאבק עמדות המסונן דרך פוליטיקת זהויות.
במישור השיטור, אמר ד"ר מארי במישרין כי דוקטרינת השיטור הצרפתית הפכה "תוקפנית יותר ויותר", וכי קיימים, לדבריו, "תמריצים מוסדיים שעשויים למעשה לעכב חקירות עצמאיות של התנהגות שיטור בלתי תקינה". בהתאם לכך, התוכנית הגדירה את תופעת העדר האחריות המשטרתית הנוכחית בצרפת כ"נמוכה מהסטנדרט המצופה מדמוקרטיה מתפקדת היטב".
יש לציין כי ביקורתו של ד"ר מארי מכוונת אל המוסדות ואל מנגנוני התמריצים עצמם, ולא אל עובדי אכיפת החוק כפרטים. הבחנה זו קריטית במיוחד בדיון הציבורי הצרפתי: הוויכוח סביב האלימות במחאות נוטה להחליק במהירות למסגרת של ניגודיות בין "שוטרים למפגינים", בעוד שהאחריותיות כלפי מערכת השיטור עצמה – לרבות הסמכויות החקיקתיות, מסלולי התערבות הפרקליטות ונהלי משרד הפנים – חסרה זה מכבר בחינה ציבורית שיטתית.
לפי תקציר התוכנית של ערוץ France 24, הרצאתו של ד"ר מארי אינה מסתכמת בסוגיית אלימות השוטרים כנושא שטחי, אלא משבצת אותה בהקשר רחב יותר של קיטוב פוליטי. לדידו, כאשר האמפתיה נלכדת בעמדות מפלגתיות, וכאשר אף שיפוט עובדתי של אלימות מסונן דרך זהות פוליטית, אזי כל דיון ציבורי ברפורמה מוסדית יתקל קודם כל בהתנגדות ברמה הקוגניטיבית – וזהו השורש הפוליטי לכך שמנגנוני האחריותיות מתקשים להתקדם.
הפניות הספציפיות של ד"ר מארי ל"דוקטרינת שיטור תוקפנית" ול"עיכוב מוסדי של חקירות" – אילו סעיפי חקיקה, נהלי פרקליטות או פעולות משרד הפנים מדובר בהן – טרם פורטו בתקציר התוכנית הקיים, ונדרש אימות מול התוכנית המלאה.
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.