המחאת "הג'וקה" בהודו: נשים וקווירים נמנעים מלהיות רק קורבנות בעת חסימות והשפלה מינית

לפי דיווטש (DW), בבוקר של 10 באוקטובר, הפעילה נאבקיראן נאט (Navkiran Natt) יצאה מביתה, חצתה את דלהי החסומה וחיפשה מחאה שאליה תוכל להצטרף. בעבר השתתפה במחאת האיכרים של 2020-2021. בראיון ל-DW היא הפרידה בין מידת הצלחת התנועה לבין מספר הנוכחים: "ההצלחה אינה נמדדת במספר האנשים שהגיעו לג'נטה מנטל, אלא בכך שאחרי חסימות ואלימות מדינת, אנשים עדיין מוכנים לצאת מבתיהם."

"מפלגת העם הג'וקה" (CJP) החלה כמערכה סאטירית ברשת. שופט העליון ההודי סוריא קאנט כינה צעירים מובטלים "ג'וקות", ושם הארגון משחק במקביל, באופן הפוך, גם על מפלגת העם ההודית בראשות מודי. ב-20 ביולי משתדלגי CJP הלכו לפרלמנט ודרשו את התפטרת שר ההחינוך דמנדרה פראדאן, שהיה בתפקיד. לפי DW, רשויות הביטחון פרסמו גופי שוטרים, גז מקצוץ ואשמיים המפרקים כדורי שטוח; אנשים נפצעו ונעצרו במספרים רבים. לאחר שפראדאן ירד מהתפקיד בסוף יולי, CJP עברה לדרוש את התפטרתו של המפקח הראשי על הבחירות בהודו, ג'נש קומאר, על רקע מחיקת שמותיהם של יותר מ-130 מיליון אנשים מרשימות הבוחרים הארציות. הדיווטש לא ציינה את הבסיס, הנוהל או התגובה הרשמית למחיקת השמות.

עד אוקטובר, חלק מהמנהיגים של CJP נמצאו במעצר שיפוטי או מאוימים בעיצור. בצילומים שנתעדו על ידי DW, חסימות, שוטרים ונשק לא היו רק רקע לעימותים מדי פעם, אלא דרך שבה המדינה הגיבה לדרישות פוליטיות: הרשות יכולה להחליט מי יעבור ברחוב ומי ייעצר, והפעילים משחזרים את החיים הציבוריים החסומים באמצעות מחברים, עורכי דין ויציאה חוזרת לרחוב.

נשים וקווירים לא היו צופיות במחאה. ניחה בורה (Neha Bora), המשתמש בתוארי הם/הן/הם (they/them), עומדת בראשות ארגון הסטודנטים האל-הודי, הזרוע הסטודנטית של המפלגה הקומוניסטית (מרקסיסטית-לניניסטית) לשחרור בהודו. לפי דיווטש, בורה נמנעה מהשוטרים ברחוב, טיפסה מעל חסימות וקראה מתוך ניידת העצירה. בת 29, הסופרת גורמהר קאור (Gurmehar Kaur) הצטרפה ל־Indian Youth Congress, הזרוע הצעירה של הקונגרס ההודי. היא אמרה שמשאבי המפלגה יכולים לספק למתנגדים בניצומים פוליטיים שונים סיוע משפטי ורשת ביטחון. יומה מתחיל לעיתים קרובות באימון או יוגה ומסתיים לעיתים קרובות בשחרורה ממעצר בידי עורכי הדין של ההנהלה הצעירה.

עבורן, להופעה במצלמה ולצאת לרחוב יש סיכונים שונים. קאור אמרה שכאשר תמונותיהן של עמיתים גברים מופיעות בתקשורת, הם לעיתים קרובות "מתרשמים מאוד", ואילו עבורה, תשומת לב "משמעה בה אלימות במוות, איומי אונס, השפלה והתעללות". נאט אמרה: "אם אישה מובילה מחאה, הדבר הראשון שיתקפו הוא המיניות שלה."

ההשפלה המינית הופיעה הן ברחוב והן ברשת. במדיה החברתית מופצו תמונות של מתנגדות בגדים לא מסודרים בעת התנגשויות עם המשטרה, וכן תמונות מיניות שנוצרו באמצעות AI, שערכו תמונות של מתנגדות לתוך סצנות מחאה. DW לא ייחסה את התמונות לארגון ממשלתי, אך הן הופיעו לצד מעצרים ועימותים ברחוב והדגישו את המחיר שנשים משלמות על פעולה ציבורית.

גורמים בדלהי הכחישו שלא יחסו למתנגדות טיפול אכזרי, ואמרו שהן טופלו ב"כבוד". בורה הגיבה שמספר השוטרות המסוגלות לטפל במתנגדות נשים קטן מאוד, ואילו מספר המתנגדות הנשים גדול; היא אמרה גם: "כמה מתנגדות נשים הגיעו להגן עליי ולמנוע את העצירה שלי." החומרים שתיעדה DW אינם כוללים ממצאי חקירה עצמאית, ולכן אי אפשר להציג את האשמות כבעיית מערכת שאומתה; גם ההכחשה הרשמית אינה מחליפה חקירה עצמאית וניתנת לאימות. תנאי המידע של הצדדים אינם סימטריים: הצד שמחזיק בכוחות משטרה ובמשאבי מוסדות יכול להכחיש באופן ישיר ורשמי, ואילו האנשים שנושאים את העיצורים, את עיבוד התמונות ואת הפיכת גופם לנושא לדיון ציבורי, מתקשים לאמת באופן עצמאי.

הפעילה קביטה קרישנאן (Kavita Krishnan) הביעה בפני הציבור ספקות נגד הצבת נשים רק במעמד של "קורבנות". היא אמרה שהנוסח "הגנת הבת" כבר אינו מספיק להיענות לדרישותיהן של הדור הזה; זו דרישה מאוד מדויקת: לראות בהן "בני אדם פוליטיים, בני אדם חופשיים". "הגנת הבת, חינוך הבת" (Beti Bachao, Beti Padhao) היא תוכנית הדגל שהממשלה של מפלגת העם ההודית הפעילה ב-2015. ביקורתה מכוונת למסגרת פוליטית: כאשר מציבים נשים תחילה כ"בנות" הדורשות הגנה, קשה להכיר בהן כגורמים פוליטיים המסוגלים להעריך סיכונים, לארגן מחברים ולאתגר את המדיניות.

בסוף ספטמבר, לאחר שנערה בת 17 נאנסה בידי קבוצה בניו דלהי, קהילות הנשים וקהילות ה-LGBTQ+ דרשו אוטונומיה רבה יותר, והבטיחות המגדרית שוב הפכה לנושא מרכזי. DW הציגה נתונים של המשרד הלאומי לרישום פשעים בהודו: ב-2024 נרשמו 441,534 מקרי פשע נגד נשים, בממוצע 1,210 ביום; מומחים סבורים שהסטטיסטיקות הרשמיות מציגות רק חלק מן האלימות נגד נשים. המספרים אינם מתייחסים לתיקי המחאה של CJP, אך הם מהווים את הרקע החברתי הרחב יותר של המאבק.

קרישנאן גם ממקמה את מחאת CJP בתוך גל רחב יותר של התנגדות ל"לאומיות ציביליזטורית" או "לאומיות תרבותית". לדעתה, פוליטיקה מסוגנת כזאת משתמשת בשפה מגנה כמו "בת, משפחה, מסורת" כדי לעורר אויבות כלפי מיעוטים, מהגרים וטרנסג'נדרים; היא הזכירה את טראמפ, אורבאן ומפלגת החירות הגרמנית כמי שמשתמשים ברטוריקה דומה. זו עמדתה הפוליטית האישית, ואינה משמעת שאפשר להשוות בין המוסדות של המדינות השונות, אך היא מצביעה על שאלה שצריך לברר: כיצד שפה מגנה הופכת לסף השייכות ולכלי פוליטי להדירה של מיעוטים.

ביום שאחרי העיצור, עוד אנשים יצאו לרחוב. בורה קראה מתוך ניידת העצירה, וקאור נעה בין חיי היום-יום לבין עיצורי המשטרה. קאור אמרה: "להגיע, להכניס את הגוף לסיכון."