"מהפכת הפלמינגו" באלבניה נכנסת ליום ה-100; הציבור ממשיך להפגין נגד פרויקט יוקרה חופי הקשור לקושנר

בניין הפרלמנט של אלבניה בטירנה שב והדהד סיסמאות מחאה ביום שלישי. לפי דיווח של ערוץ France 24, המשטרה מנעה מהמפגינים להגיע לבניין הפרלמנט בזירת ההפגנה – התנועה נמשכת כבר 100 ימים בדיוק.

המפגינים כינו את התנועה "מהפכת הפלמינגו". פלמינגו ורודים חוזרים שוב ושוב על שלטי המחאה; מין זה נתפס בעיני המבקרים כמין שבית הגידול שלו ייפגע ראשון אם הפיתוח החופי יקודם. הדרישה המרכזית של המפגינים היא לעצור פרויקט יוקרה הקשור לחתנו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ג'ארד קושנר, בטענה שהוא יגרום לנזק סביבתי ויגביל את זכות הציבור לגישה לחוף.

הון הקשור לקושנר, החודר לרצועת החוף של מדינה בלקנית קטנה, משרטט בפני עצמו את חוסר האיזון המוכר בזרימת ההון הבינלאומי העכשווית: כאשר להון חיצוני קשר ישיר למוקדי הכוח הפוליטי של מעצמה גדולה, קו החוף והמערכות האקולוגיות שאינם מתחדשים של המדינה הקטנה ניצבים בפני לחץ להגדרה מחדש בשם "פיתוח".

מחאה בת 100 ימים ברציפות היא כשלעצמה הערה לכמה עובדות. ראשית, הפרויקט, שזכה לכותרת של פיתוח בקנה מידה גדול, לא זכה להסכמה חברתית רחבה במקום; שנית, אזרחים מן השורה נאלצים לקיים פעולה קולקטיבית בעוצמה גבוהה במשך מאה ימים רצופים כדי לשמר את נוכחות הנושא, אחרת קיים סיכון שיידחק לשולי סדר היום הקיים; מהגנה סביבתית ועד זכות מעבר ציבורית, מוקד המחלוקת מצביע על שאלה פשוטה – האם המרחב החופי הזה משרת משקיעים זרים, או את הקהילה המקומית.

המפגינים בחרו בפלמינגו הוורוד כעוגן חזותי לתנועה, ותרגמו דאגה סביבתית מופשטת ליצור מוחשי, שייך לחוף הזה. לפי צילומי ערוץ France 24, מחסומי המשטרה מול הפרלמנט משמשים ניגוד חד לגיוס הרחוב שלא פסק מאה ימים: פריסת כוח הכפייה הממלכתי לא פיזרה את המחאה, אלא חשפה ביתר בהירות את היקף הגיוס בן מאה הימים ואת חוסנו.

הדיווח טרם חשף את היקף ההשקעה הספציפי של הפרויקט, את פרטי הערכת ההשפעה הסביבתית, ואת תוכן ההסכם בין קושנר לבין ממשלת אלבניה. בתנאים של חוסר שקיפות מתמשך בקבלת ההחלטות המרכזיות, הרחוב הפך למקום שבו המחלוקת הזו יכולה להמשיך להישמע.