בשם החיג'אב: איראן מחסלת באופן שיטתי בתי קפה, בעל רשת נידון ל-12.5 שנות מאסר
מספר בתי הקפה בטהראן גדל מכ-300 לפני יותר מעשור לכ-4,000 כיום, והפך ל'מרחב שלישי' שבו צעירים בורחים מלחצי היומיום. אולם השלטונות באיראן, במסווה של אכיפת חוק החיג'אב המחייב, סגרו בתי קפה בהיקף נרחב. מייסד רשת Saediniya, שבבעלותו 10 סניפים, סאדק סעדיניה, נידון ל-12 שנים ו-6 חודשי מאסר וכל נכסיו הוחרמו - מהלך שמעלה חששות ממבצע חיסול שיטתי של מרחבי חברה ציבוריים.
בית המשפט העליון של איראן אישר את גזר הדין של 12 שנים ו-6 חודשי מאסר והחרמת כל הנכסים נגד מייסד רשת בתי הקפה הידועה Saediniya, סאדק סעדיניה. לפי דיווח של דויטשה ולה, הרשת בעלת 10 הסניפים סגרה את שעריה במהלך גל המחאה הארצי שהחל ב-28 בדצמבר 2025, בתגובה לקריאות לשביתה, ולאחר מכן הואשמה ב"תעמולה נגד המדינה", וכל סניפיה נסגרו בצו שיפוטי.
מקרה זה אינו חריג. דויטשה ולה, בהסתמך על נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, דיווחה כי ביום ה-19 ביולי השנה בלבד, רשויות איראן סגרו לפחות שבעה בתי קפה ומסעדות בטענה של אי-ציות לחוק החיג'אב המחייב. סגירת קבוצת בתי קפה באזור פארק ואנאק בטהראן הביאה לפיטוריהם של לפחות 200 עובדים. הדיווח מציין כי המחאה שפרצה בסוף דצמבר שעבר נתפסת בעיני רבים כמרד הגדול ביותר באיראן מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, וכי הרשויות הגבירו באופן ניכר הן בתדירות והן בנימוקים את הדיכוי נגד בתי הקפה - הסגירות כבר אינן מתרחשות רק בתקופות מחאה, אלא נמשכות ברציפות.
"הם סגרו לנו את בית הקפה בטענה שאירחנו לקוחות בלי חיג'אב, אבל זו רק תירוץ", סיפר לדויטשה ולה נאסר, בעל בית קפה בטהראן. "ברחובות טהראן, נשים ונערות כבר למעשה נטשו את חוק החיג'אב המחייב, אבל הממשלה דורשת מאיתנו שלא לאפשר להן להיכנס לבתי קפה."
בשם החיג'אב - מבצע חיסול בפועל
כלי תקשורת המקורבים למשמרות המהפכה של איראן, בהם העיתון "ג'אוון", תיארו מוקדם יותר את בתי הקפה כ"מוקדי התכנסות למפגינים" המהווים איום על "ביטחון המדינה". מלבד Saediniya, גם בתי קפה כמו "Lamiz" ו-"Voria" חולקים גורל דומה - האחרון בבעלותו של כדורגלן איראני ידוע - וכולם נסגרו בצו שיפוטי בטענה של "תמיכה עקיפה בקריאות למחאה".
הדיווח חושף בו-בזמן אירוניה: מספר בתי הקפה בטהראן זינק מכ-300 בתחילת שנות ה-2010 לכ-4,000 כיום, וצמיחה מתפרצת זו נתפסת בעיני פרשנים כמענה קולקטיבי של החברה האיראנית למצב של משבר מתמשך.
הפסיכולוגית הקלינית והפסיכואנליטיקאית סבא אלאלה (Saba Alaleh), העוסקת זה שנים בנושאים פוליטיים וחברתיים, אמרה לשירות הפרסית של דויטשה ולה: "בסביבה כזו, אנשים לא רק רוצים לצרוך או לבדר את עצמם - הם מחפשים מקום שמאפשר להם לברוח באופן זמני מלחצי היומיום. בתי הקפה הפכו לכן ל'מרחב שלישי' - לא בית ולא מקום עבודה, אלא משהו שבין השניים, שבו אפשר להניח לרגע את התפקידים והלחצים, ליצור קשרים עם אחרים, ולהרגיש שהחיים עדיין בשליטה."
היא הדגישה כי הבעיה כבר אינה רק דיכוי של נשים שאינן חובשות חיג'אב. "משטרים סמכותניים בדרך כלל מנסים לשלוט בזרימת המידע, באינטראקציות החברתיות ובדרך שבה אזרחים מתארגנים", אמרה אלאלה, "כל מקום שחורג מהפיקוח הישיר של השלטון ומאפשר לאנשים לבנות אמון, דיאלוג וקשרים חברתיים - מחליש את המונופולין של הממשלה על המרחב הציבורי."
הצרת ה'מרחב השלישי'
נאסר חשף כי לקוחות בית הקפה שלו אינם כולם מהמעמד המבוסס. "במקומות רבים בטהראן, צעירים ממשפחות מעמד הביניים גם מתאספים בבתי קפה, ורבים מלקוחותינו שייכים לקבוצה זו", אמר. תרבות בתי הקפה פופולרית במיוחד בקרב "דור ה-Z" האיראני, שהוא הדור הסופג במידה הרבה ביותר את עליית המחירים המשתוללת ואת יוקר המחיה הגבוה באיראן.
אלאלה הדגישה כי עבור גורמי הביטחון, אפילו קבוצה של צעירים שמתכנסים באקראי עלולה לייצג את היווצרותן של רשתות חברתיות עצמאיות, מחוץ למבני הכוח הפורמליים. "ככל שהרשתות העצמאיות הללו רחבות ומושרשות יותר, כך לממשלה קשה יותר לשמר את השליטה הבלעדית שלה על המרחב הציבורי", אמרה. בעיניה, הדיכוי נגד בתי הקפה ולקוחותיהם הוא חלק מהמאמץ של הרשויות לשמר את המונופולין על המרחב הציבורי.
עורך דויטשה ולה: סריניוואס מזומדארו
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.