התהפכות סירת מהגרים בים סוף גבתה 139 הרוגים: עוני, משבר אקלים וחוסר יציבות אזורי מכריחים אזרחים אפריקאים לסכן את חייהם

סירת מהגרים בלתי חוקיים עמוסה ביותר התהפכה במהלך הפלגה מג'יבוטי לתימן בלילה שבין ה-8 ל-9 באוקטובר. לפי דיווח של "The Hindu", ארגון ההגירה הבינלאומי של האו"ם (IOM) אישר ב-11 באוקטובר כי מניין ההרוגים עלה ל-139, וכי 84 נוספים נעדרים.

הסירה, שנשאה 350 בני אדם, טבעה בלילה בים צפונית לעיירה אובוק שבצפון ג'יבוטי. מהצהרת IOM עולה כי מבין 109 הגופות שחולצו, 52 היו של גברים, 42 של נשים ו-15 של ילדים (9 בנות ו-6 בנים). כל 80 הניצולים ויותר הם אזרחים אתיופים.

"זו אובדן חיים כואבת. אנו עומדים לצד הניצולים ולצד המשפחות שאיבדו את יקיריהן או שעדיין ממתינות לחדשות על קרוביהן," אמר ראש משרד IOM בג'יבוטי, אלכסנדר קוסאק, בהצהרה. "הטרגדיה הזו מהווה תזכורת נוספת לסכנות האיומות שמהגרים נתונים להן בנתיב ההגירה הזה, בניסיונם לחצות את מצר באב אל-מנדב לתימן ומשם להיכנס למדינות המפרץ בחיפוש אחר הזדמנויות כלכליות." קוסאק ציין כי צוותי IOM פועלים בשטח יחד עם הרשויות בג'יבוטי במאמצי חילוץ דחופים.

הצהרת IOM מציבה את הטרגדיה בהקשר מבני רחב יותר. "עוני, חוסר ביטחון וההשפעות המחמירות של שינוי האקלים מאלצים אנשים לצאת לדרך המסוכנת הזו, למרות שחוסר היציבות במזרח התיכון מחמיר והולך," נכתב בהצהרה.

אובוק, מקום התרחשות הטרגדיה, שולטת בגדה המערבית של מצר באב אל-מנדב המחבר בין ים סוף למפרץ עדן, ומהווה נתיב מרכזי שבו תושבי קרן אפריקה מנסים להגיע דרך תימן למדינות המפרץ בחיפוש אחר פרנסה. שנים של מלחמה הפכו את תימן לאסון הומניטרי עמוק, ואילו הביקוש הנוקשה והמתמשך של מדינות המפרץ לכוח עבודה זר, לצד סגירות שוק העבודה המקומי, הופכים את ההפלגה הקטלנית הזו לבחירה כמעט יחידה העומדת בפני משפחות אתיופיות רבות, גם אם היא כרוכה בסיכון מוות.

אתיופיה חווה בשנים האחרונות את ההשלכות של סכסוכים פנימיים, בצורת חמורה ומצוקה כלכלית, המאלצים מספר רב של אנשים לראות בהגירה בין-גבולית את המוצא האחרון. הרס החקלאות והמרעה שנגרם משינוי האקלים, יחד עם ההתערבות הארוכה של כוחות חיצוניים בענייני האזור, עיצבו יחדיו את נתיב המוות הזה.

מעניין לציין כי במצר באב אל-מנדב ובמפרץ עדן פועלים מזה זמן רב כוחות ימיים רב-לאומיים, בטענה של מלחמה בפירטיות ושמירה על ביטחון השיט. נוכחות כוחות צבאיים אלה יוצרת ניגוד חד לטרגדיות המוות החוזרות ונשנות של מהגרים אפריקאים באותם מים. תשומת הלב של הקהילה הבינלאומית לסוגיית ההגירה נותרת לרוב בגדר מאמצי חילוץ וסטטיסטיקה, בעוד שכוחות מבניים היוצרים את השורשים המאלצים אנשים לעזוב את בתיהם – כולל המורשת של חוסר היציבות שהותירה ההתערבות ארוכת השנים של כוחות חיצוניים בענייני האזור – זוכים לעיתים רחוקות לבדיקה באותה עוצמה.

מכיוון שגורלם של חלק מהנעדרים טרם אומת, מניין ההרוגים עלול להמשיך ולטפס.