בריטניה מכריזה ברעש על איסור יבוא מההתנחלויות, אך חוזי ציבור בשווי 2.1 מיליארד ליש"ט מוענקים לחברות הקשורות אליהן

שר החוץ הבריטי דייוויד מיליבנד האשים לאחרונה בנאום בפרלמנט את ישראל בביצוע "טיהור אתני" (ethnic cleansing) בפלסטין, והכריז על מכלול צעדים כנגד ההתנחלויות הישראליות, שהבולט בהם הוא איסור יבוא מוצרים מההתנחלויות. אולם לפי חקירת אל-ג'זירה, המגזר הציבורי הבריטי העניק חוזים בשווי של יותר מ-2.1 מיליארד ליש"ט (כ-2.8 מיליארד דולר) ל-17 חברות הקשורות להתנחלויות הבלתי חוקיות של ישראל – כשהחברה הבת הבריטית של חברת מוטורולה סולושנס האמריקאית, Airwave Solutions, לבדה מחזיקה בחוזה של משרד הפנים הבריטי בשווי 1.562 מיליארד ליש"ט, המספק רשתות תקשורת מאובטחות לשירותי המשטרה, הכבאות וההצלה באנגליה, סקוטלנד וויילס.

היקף הכיסוי המעשי של איסור היבוא מצומצם ביותר. לפי נתוני ממשלת בריטניה שצוטטו באל-ג'זירה, היקף הסחר בסחורות ושירותים בין בריטניה לישראל בשנת 2025 עמד על כ-6 מיליארד ליש"ט. בארבעת הרבעונים האחרונים עד מרץ 2026, היקף היבוא הבריטי המסווג תחת "פלסטין" הסתכם בכ-6 מיליון ליש"ט בלבד. גם אם כל היבוא הזה מקורו בהתנחלויות, הוא מהווה רק כ-0.1% מהיקף הסחר בין בריטניה לישראל.

מכשול גדול יותר טמון בזיהוי ובאכיפה. אל-ג'זירה מצטטת דו"ח מיוני 2026 של המרכז המשפטי Global Echo Litigation Center בשם "ייבוא הכיבוש", שלפיו כשישית מהמשלוחים של תוצרת חקלאית טרייה שנשלחה מישראל לאירופה ונבדקה על ידי המרכז, הכילו מוצרים שמקורם בהתנחלויות – מוצרים המוחדרים לרוב דרך שרשרת האספקה הישראלית ומסומנים כמוצרים ישראליים. ממשלת בריטניה טרם פרסמה את מנגנון האכיפה הספציפי של איסור היבוא החדש, ולא השיבה לפניית אל-ג'זירה בנוגע לאופן ההבחנה בין מוצרים משטח ישראל, מוצרים מההתנחלויות ומוצרים פלסטיניים.

הצעדים החדשים עצמם מותירים פערים ברורים. לפי דיווח אל-ג'זירה, ה-"שירותים" אינם נכללים באיסור הראשוני, כך ששירותים פיננסיים, ביטוח, לוגיסטיקה, שירותים משפטיים ותיירות לא יוגבלו באופן אוטומטי. במקביל, היצוא הבריטי להתנחלויות – המהווה את עיקר הסחר הדו-צדדי – אינו כפוף לאיסור.

להשפעה מהותית יותר עשויה להגיע ה-"סמכות המיועדת" שהממשלה התחייבה להקים, שתכוון נגד יחידים וחברות ה"תומכים, מקלים או נהנים מפעילות בהתנחלויות בלתי חוקיות". חקירת אל-ג'זירה מגלה כי מלבד קבוצת מוטורולה סולושנס (עם חוזים בהיקף כולל של יותר מ-1.7 מיליארד ליש"ט), החברות שנקבו בשמן שייכות לארבע קבוצות: ענקית החומרים הגרמנית היידלברג מטריאלס, קבוצת ההנדסה הצרפתית אגיס, יצרנית הרכבות הספרדית CAF, וקבוצת פוסון הסינית. פעילותן של קבוצות או חברות אלו מקושרת, לפי הטענות, להתנחלויות, בתחומי תשתיות, תחבורה, תקשורת או פעילות מסחרית.

מנהלת המחלקה המשפטית של Global Echo Litigation Center, ג'סי סטובר, אמרה בראיון לאל-ג'זירה כי המנגנון החדש עשוי לשנות את התנהגות שרשרת האספקה: "במערכת הישנה, גם אם יבואן נתפס, לאחר תשלום המכס ניתן היה להמשיך ולמכור את הסחורה. תחת האיסור, סחורה אסורה עלולה להידחות בכניסתה, וחברות עלולות לעמוד בפני הפסדים כספיים משמעותיים וסנקציות. לכל משתתף בשרשרת האספקה תהיה סיבה לבצע בדיקת נאותות קפדנית של מקור הייצור."

סטובר סבורה כי המפתח טמון בעקביות המדיניות. היא אמרה לאל-ג'זירה: "ממשלת בריטניה הכירה כעת במפורש בכך שהכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים הוא בלתי חוקי. אם היא מתאימה את מדיניות הסחר והסנקציות שלה לעמדה זו ולחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי מיולי 2024, עליה לבחון גם האם יחסי הרכש והחוזים שלה עצמה עולים בקנה אחד עם התחייבויות אלו."

אל-ג'זירה פנתה לממשלה בשאלות האם היא בוחנת את הקשרים בין קבלני המגזר הציבורי הקיימים לבין פעילות בהתנחלויות, האם חברות רלוונטיות עלולות להיות מכוסות בסמכות המיועדת החדשה, וכיצד יטופלו חוזים קיימים אם חברה תסווג ככזו – אולם עד מועד הפרסום לא התקבלה תגובה.

במערכת הבריטית הנוכחית, מוצרים ישראליים העומדים בתנאים יכולים ליהנות מהטבות מכס במסגרת הסכם הסחר בין בריטניה לישראל, אך לא מוצרים משטחים הנמצאים תחת שלטון ישראלי מיוני 1967. יבואנים המבקשים להצהיר על הטבת מכס ישראלית חייבים להשתמש בקוד מסמך המכס Y864, ולהצהיר כי הסחורה אינה מקורה בשטחים שעברו לשליטה ישראלית לאחר 1967. כ-750 אלף מתנחלים ישראליים חיים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, המוכרים על ידי המשפט הבינלאומי כבלתי חוקיים.