גרמניה מאיצה את התעצמותה הצבאית תוך הישענות על האיום הרוסי, אך כ-40% מחובות הפטור הביטחוני לא הופנו לביטחון

הנרטיב של 'האיום הרוסי' בגרמניה מייצר תגובה כימית פוליטית: הממשלה מאיצה את ההתעצמות הצבאית ומרחיבה את סמכויות החקירה של גופי הביטחון בהסתמך על איום היברידי; במקביל, מכון מחקר כלכלי עצמאי מציין כי 38.5% מהחובות הנוספים שניטלו ב-2025 על בסיס הפטור הביטחוני לא הומרו להוצאות ביטחון חדשות, וכ-11 מיליארד אירו מהמרחב הפיסקאלי הופנו לייעודים אחרים. הרחבת סמכויות, הרחבת צבא ומחלוקת על שיטות הסטטיסטיקה – כל אלה מתרחשים במקביל באותו שבוע.

לפי דיווח ב-DW, מזכ"ל נאט"ו רוט אמר ב-10 בספטמבר בברלין, במהלך ועידת שגרירים של משרד החוץ הגרמני, כי גרמניה היא 'כוח מניע' של הביטחון האירופי, והעניק גיבוי להאצת הוצאות הביטחון של הממשלה הגרמנית באמירה 'You have shifted into sixth gear on defense'. רוט הזהיר במקביל כי 'התקפות היברידיות' רוסיות על אירופה הולכות וגוברות – לרבות מתקפות סייבר, פעולות חבלה ופעולות רחפנים. הממשלה הגרמנית סיווגה לאחר מכן את אירוע הרחפנים בשדה התעופה לייפציג/האלה בתחילת אוגוסט כ'התקפה היברידית' רוסית, ושר הפנים דוברינד קבע בנאומו בפרלמנט כי רוסיה היא מי שעומד מאחורי המבצע.

דוברינד מקדם, תוך הסתמכות על עליית תקציב הפנים מכ-15.8 מיליארד אירו ל-16.7 מיליארד אירו ב-2027, מתן סמכויות חקירה מורחבות לגופי הביטחון, וכן הקמת מרכז הגנה משותף נגד רחפנים ומרכז משותף נגד איומים היברידיים (GAZ Hybrid) שהוקם ביוני. דוברינד אמר בנאומו בפרלמנט: 'The threat level is high and is coming from different places', וסיווג את אירוע שדה התעופה כ'לא אירוע מבודד'. הוא הוסיף: 'We are rebuilding the pillars of security architecture'.

כאן טמון הבעיה: כאשר המערכת המנהלית נושאת בו-זמנית בשני תפקידים – 'קביעת מקור האיום' ו'הרחבת סמכויות החקירה של עצמה' – שרשרת הפיקוח על הכוח מתהדקת. מבקרים חוששים כי בהיעדר שרשרת עדויות ציבורית ועצמאית לאיתור טכני, 'האיום הרוסי' הופך לנרטיב שמוכיח את עצמו – המדינה מייחסת לרוסיה, רוסיה מכחישה, וההכחשה חוזרת ומשמשת כעילה להרחבת סמכויות.

שר הפנים של נורדריין-וסטפאלן, רור, דיווח במקביל כי בדירתו של החשוד שנעצר, דניאל V., נתפסה רשימה בכתב יד המונה למעלה מ-160 יעדי חבלה פוטנציאליים, חלקם במדינות שכנות מחוץ לגרמניה. אולם רור עצמו הודה כי אין כרגע ראיות לכך שהחשוד הועסק על ידי כוח זר, אלא ש'קיימת אפשרות כזאת'. במילים אחרות, ייחוס האחריות לרוסיה נעשה כעת בעיקר על ידי הממשלה ומשרד הפנים, ולא על ידי מערכת משפט עצמאית או גוף חקירה טכני חיצוני שמגיע לאותה מסקנה. אין זאת הכחשת קיומן הממשי של פעולות חבלה – כמה ניסיונות נגד מתקני חשמל כבר התרחשו; אולם הליך ייחוס פעולה למדינה זרה צריך להיות רציני כמו ההאשמה עצמה, במיוחד כאשר ייחוס כזה עומד לשמש תנאי מוקדם להרחבת סמכויות חקירה בתוך המדינה.

מה שראוי לחקירה אמיתית הוא לאן הופנתה הקצאה מחדש תקציבית הנעשית בשם הביטחון. חוקרת מכון Ifo לחקר הכלכלה במינכן, אמילי הסלינגר, קבעה במפורש בניתוח שפרסמה ב-10 בספטמבר: 'A large part of the additional debt did not lead to additional defense spending. Instead, the extra spending capacity freed up in the core budget was used for other purposes.' הנתונים מראים כי סך החובות הנוספים שניטלו ב-2025 על בסיס הפטור הביטחוני הסתכם ב-28.6 מיליארד אירו, בעוד שהוצאות הביטחון הרלוונטיות גדלו רק ב-17.6 מיליארד אירו – ההפרש הוא בדיוק כ-11 מיליארד אירו, המהווים 38.5% מהסכום הכולל.

משרד האוצר הפדרלי התכחש במהירות לשיטת הסטטיסטיקה של Ifo, וטען כי לא נעשה שימוש בתקן המשפטי שהוכנס לחוקה על ידי הבונדסטאג והבונדסראט למדידת חובות הפטור הביטחוני, וכי מדובר ב'בעיות משפטיות ומתודולוגיות כאחד' וב'השוואת תפוחים לתפוזים'. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה 'מהי הוצאת ביטחון במובן המשפטי', ולא בשאלה 'האם באמת הוצאו יותר כספים על ביטחון'. כאשר מדינה מרפה את תקרת החוב בשם 'חריגת ביטחון לאומי', למחלוקת על שיטות הסטטיסטיקה יש משקל פוליטי משלה – היא קובעת האם ההפרש של 11 מיליארד אירו יוכר כהקצאה בלתי חוקית, יוגדר מחדש, או יוסדר כחוק.

ההתעצמות הצבאית של גרמניה אינה תופעה מבודדת. רוט אישר באותו אירוע כי הוצאות הביטחון של גרמניה עלו על כל מדינה אירופית אחרת, וכי גרמניה הפכה לכוח המניע העיקרי של ייצור הנשק האירופי. דיווחים קשורים ב-DW עוסקים גם בקידום ייצור המוני של טילי שיוט גרמניים ובחשיפת ניסוי חשאי בטיל בליסטי, וכן בהסכם השקעות של 40 מיליארד אירו עם איחוד האמירויות הערביות הכולל תשתית דיגיטלית מתקדמת – כל אלה מעצבים מחדש את מפת הביטחון והתעשייה של גרמניה. במסגרת זו, 'האיום הרוסי' הוא גם כלי לגיוס תקציבי ורוב פרלמנטרי, וגם מנוף להקצאה מחדש של משאבי המדינה ולהרחבת כוחה של הרשות המבצעת.

עבור הציבור הרחב, המחיר אינו רק מיסים וחובות גבוהים יותר. מתקני חשמל בנורדריין-וסטפאלן ובמקומות אחרים כבר נתקלו בסיכוני חבלה ממשיים, ולאחר הרחבת סמכויות גופי הביטחון, הרחבת אמצעי החקירה תכסה אוכלוסיות רחבות יותר. מבקרים חוששים כי הרחבה זו מקודמת תחת נרטיב של 'אויב המדינה' שעדיין אינו נתמך בראיות עצמאיות מספיקות. כאשר כמעט 40% מיעד חובות הפטור הביטחוני שנוי במחלוקת, ייחוס האחריות לרוסיה מסתמך בעיקר על קביעה עצמית של הממשלה, והרחבת סמכויות חקירה מתרחשת במקביל להתעצמות צבאית – השאלה אינה עוד האם גרמניה מתמודדת עם איום, אלא האם ההתפשטות הנעשית בשם האיום מוגבלת על ידי פיקוח דמוקרטי מספיק מחמיר.