הבטחתו של טראמפ ל-5,000 דולר ללא מקור מימון: סימני שאלה לגבי חוקיות צ׳ק הבחירות של 1.3 טריליון

בימים האחרונים השמיע טראמפ הבטחת בחירות בהיקף מבהיל: אם המפלגה הרפובליקנית תנצח בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר, הוא יחלק לכל אזרח אמריקאי סכום של 5,000 דולר.

על פי דיווחי ה-BBC, אם הבטחה זו תיושם, היא צפויה להגדיל את הוצאות ממשלת ארצות הברית בכ-1.3 טריליון דולר. ה-BBC גם ציין כי טראמפ עצמו לא הסביר כיצד התוכנית תפעל או מאין יגיע המימון.

הפיכת הבטחת הוצאה ציבורית בסך 1.3 טריליון דולר להחזר כספי המופנה לכל בוחר משמעה שמקבלי ההחלטות בחרו להמיר קולות בתמורה לרווחי מזומן גלויים לטווח קצר. פעולה זו עוקפת כל בחינה רצינית של ישימות פיסקלית: אין בה נתיב להעלאת מסים, אין התאמה לקיצוץ בהוצאות, ואף לא הסבר ברמת החוב או המטבע.

הצד הדמוקרטי הגיב במהירות. על פי דיווחי ה-BBC, המפלגה הדמוקרטית כינתה את ההבטחה "הבטחה חלולה". ה-BBC גם ציטט גורמים מסוימים שציינו כי חוקיותה של ההבטחה עצמה מוטלת בספק.

עורכת ה-BBC לצפון אמריקה, שרה סמית׳ (Sarah Smith), בחנה בדיווחיה האם הבטחתו של טראמפ "יכולה לעמוד במבחן". הסתירה המרכזית שהיא הצביעה עליה היא: הבטחת הוצאה המוערכת ב-1.3 טריליון דולר, שאינה כוללת הסבר על מקור המימון ואינה נתמכת במסגרת משפטית בת-ביצוע.

סימני השאלה לגבי החוקיות אינם רק פרטים טכניים גרידא. בפוליטיקה הבחירותית האמריקאית, הבטחות נשיאותיות אינן זוכות באופן אוטומטי לישימות פיסקלית – המימון דורש אישור הקונגרס, מנגנון החלוקה דורש תמיכה חקיקתית, והוצאות רב-שנתיות חייבות להשתלב בהליכי התקציב. כאשר היקף ההבטחה מתקרב לרמת טריליון, אך אינה עוסקת כלל באף אחד מהמרכיבים הללו, אופייה קרוב יותר לאות פוליטי מאשר להצעת מדיניות ניתנת לאחריות.

מתן החזר כספי ללא מקור מימון לבוחרים תחת הכותרת של אוצר ציבורי הוא ביסודו דחיית הנטל של העלות הציבורית למועד מאוחר יותר, תוך הקדמת השפעת גיוס הקולות. בין אם ההבטחה תמומש באמצעות הנפקת חוב, העלאת מסים או קיצוץ שירותים ציבוריים, את המחיר ישלמו משלמי המסים שלאחר הבחירות – אנשים שלא השתתפו במשא ומתן על ההבטחה, ולא נמסר להם מהי צורת המחיר הספציפית.