חשבון השיקום של נפאל מתקרב ל-5 מייארד דולר, והתחייבויות גלוליות לקרן הנזק והפיצויים האקלימיים רק 720 מיליון דולר
על פי דיווח ב"טיימס של הודו", שיטפונות שנגרמו מקריסת קרחוים בנפאל רמו למותם של יותר מ-1,300 בני אדם ולהיעלמותם של יותר מ-5,000. שר האוצר מעריך כי עלויות השיקום עשויות להגיע ל-4 עד 5 מייארד דולר. עם זאת, ההתחייבויות המצטברות לקרן הגלובלית "נזק ופיצויים" עומדות רק על מעט יותר מ-720 מייון דולר, ונפאל הגישה בקשה ק ל-20 מיליון דולר, למרות שפליטות גזי החממה שלה מהוות פחות מאלפית הפליטות העולמיות. פער המימון העצום הזה חוש שוב את חוסר הצדק המבני של מערכת המיון האקלימי הנוכחית כלפי מדינות עם פליטות נמוכו
עשרה ימים לאחר שקריסת קרחון דחפה זרמי בוץ קרים לעמקי הנהרות בוטקושי וטריסוי, רשות הניהול הלאומי לאסוות של נפאל עדכנה את מניין ההרוגים ל-1,357, ו-5,326 בני אדם עדיין נעדרים. יותר מ-13,500 איש חולצו. אולם מה שבאמת מעורר רדה בקטמנדו הוא חשבון השיקום המתגבש.
שר האוצר סוואנים ואגל אמר לסוכנות רויטרס כי ההערכות הראשויות הנוכחיות של נפאל מצביעות על כך שעלויות השיקום של דיור, כבישים, גשרים ותשתיות הידרולקטריות עשויות להגיע ל-4 עד 5 מייארד דולר - כעשיית מהתוצר הכלכלי השנתי של המדינה, שהו כ-46 מיליארד דולר. רשות ניהול האסונים תיעדה את הנזקים הישירים ב-2.56 מיליארד דולר, וההתאוששות הדחופה לארבעת החושים הבאים דורשת כ-53 מיליון דולר נוספים. החשבון הזה עדיין אינו כולל את העלויות ההומניטריות הבלתי ניתנות לכימות - הפסקת הכנסות משפחתיות, קריסת אמצעי פרנסה והפרעה לחינו - הנובעות ממותם והיעלמותם של אלפי בני אדם.
עבור קטמנדו, האתגר הוא שהמרחב הפיסקלי כבר נדחס על ידי המשבר הקודם. קרן המטבע הבינלאומית מעריכה כי יחס החו הציבורי לתמ"ג בשנת הכספים 2025-26 של נפאל עלה ל-49.6%, לעות 48.1% שנה קודם לכן, והממשלה ממשיה לפעול עם גירעון פיסקלי. נפאל עדיין נושאת בחובות השיקו של רעידת האדמה הגדולה של 2015, ולאורך מסדרון ההידרולקטרי שנפגע הפעם ניזוו לפחות 11 פרויקטים של אנרגיה הידרולקטרית - שרשרת ייצור שנחשבה בעבר למנוע הצמיחה העתידי, וכעת זקוקה בעצמה לתיקון.
מבין מקורות המימון החיצויים, הכלי בעל הלגיימיות המוסרית הגבוהה ביותר הוא קרן הבינלאומית "נזק ופיצויים". מנגנון זה נובע מתביעות ארוכות שנים של מדינות מתפתחות פגיעות: הנזקים הנגרמים מהרס הקשור באקלים ריכים להיות ממונים על ידי הצדדים האחראים לפליטות. הקרן הוכמה בוועידת האקלים של האו"ם בשארם א-שייח' שבמצרים ב-2022, והחלה לפעול באופן רשמי ב-COP28 בדובאי ב-2023, תחת ניהול מני של הבנק העולמי. עם זאת, "טייס של הודו" מצטט נתונים לפיהם, נכון ל-COP29 ב-2024, ההתחייבויות המצטברות של מדינות לקרן עמדו על מעט יותר מ-720 מייון דולר - וכל ההתחייבויות הללו הן מרצון ואינן מהוות התחייבות מחייבת.
מול פליטות גזי החממה המהוות פחות מ-0.1% מהפליטות העולמיות וההשפעה הקשה של האסון, שר החוץ של נפאל הגיש באופן שמי בקשה ל-20 מיליון דולר מהקרן. גם אם הבקשה תאושר במלואה, היא תהווה רק שבריר מחשבון השיום הפוטנציאלי. כאן מון הבעיה: קיים פער בסדרי גודל בין היף המימון הנוכחי של קרן הנזק והפיצויים לבין הצרכים האמיתיים של המדינות הפגיעות.
המציאות של הסיוע הדו-צדדי קשה עוד יותר. התחייבויות הסיוע הדחוף שפורסמו כוללות 5 מיליון ליש"ט מבריניה (כ-6.8 מיליון דולר), מיליון דור מקוריאה הדרומית, וארה"ב שהגדילה את תרומתה מ-500,000 דולר ל-3.6 מיליון דולר. הודו יפקה יותר מ-68 טון של ציוד חיוץ וצוותי חילו. יפן, אוטרליה, רמניה, קטאר, איחוד האמירויות, סין וקנדה גם הן סיפקו סיוע, אך משרד החו של נפאל רם פרסם רשימה מאוחדת. קריאת התגוה ההוניטרית לארבעה חודשים שהושקה על ידי האו"ם ושותפים הומניטריים עומדת על 49.6 מיליון דולר בלבד, ומכסה 84,000 בני אדם. בנק הפיתוח האסייתי אישר מענק חיום של 5 מיליון דולר. סכום כל המספרים הללו עדיין חוק בסדרי ודל מצורכי השיקום של מילירדי דולרים.
רעידת האדמה הגדולה של 2015 מספקת נקודת ייחו. הנזק הפיזי של כ-7 מייארד דולר באותה שנה עורר כ-4.1 מיליארד דולר של התחייבויות שיקו בינלאומיות, כאשר הבנק העומי לבדו התחייב על עד 500 מיליון דולר. אולם נקודת המוצא של החוב של נפאל הייתה אז נמוכה בהרבה מהיום, מה שהוך את "הצורה" של המימון החיצוני לחשובה יותר מ"ההיקף" שלו. עבור קטמנדו, האטרקטייים ביותר הם מענקים שאינם דורשים החזר, והלוואות בתנאים מועדפים מאו - ולא הלוואות מסחריות שיגדילו עוד יותר את נטל החו. עם את, באווירת הסיו העולמית הנוחית, לא ברור אם דרישה זו תתממש.
אופציית המשיכה הדחויה לאסון (Cat-DDO) בסך 150 מיליון דולר שאושרה על ידי הבנק העולמי ב-2024 יכולה לספק נזילות חירו. אולם עבודות השיקום יימשכו שנים בות, ונדרשות התחייבויות חדשות ולא כלי חיום. וות של שבעה חברים שהוקם תחת ועדת הכספים של הפרלמנט הנפאלי החל ב-9 בספטמבר להעריך את ההשפעה הכלכלית של האסון וכיצד להתחבר לערוצי מימון אקלים, וצפוי להגיש את הדו"ח ב-18 בספטמבר.
הבנק העולמי מעריך כי נפאל תזדקק ל-474 מיליארד דולר בהשקעות התאמה בין 2021 ל-2050. מספר זה עולה בהרבה על חשבון שיקו השיטפונות הנוכחי, אך הוא חוש בעיה מבנית עמוקה יותר: כאשר ההתחייבויות המצטברות לקרן הגלובלית "נזק ופיצויים" נמוכות מחמישית מצורכי השיקום של מדינה אחת שנפגעה בינוית, נוצר פער ברור בין האחריות המוסרית שמדינות מתפתחות מתחייבות לה בוועידות האקלים לבין גיוס המשאבים בפועל.
מבחן השיקו של נפאל נושא אפו שני משמעויות שחורגות מגבוותיה: האם ניתן יהיה לגייס מימון לחשבון של מיליארדי דולרים מבלי להגדיל את נטל החוב שלה; והאם המדינות המרכזיות האחראיות לפליטות מוכנות להפוך את התחייבויותיהן לקרן ממחוות פויטיות סמליות לזרימת מיון צפויה שתומת את היקף ההרס האקליי. בשני הנקודות הללו, היקף קרן הנזק והפיצויים הנוכחי טרם סיפק תשובה משכנעת.
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.