מחסומים חונקים את כלכלת הגדה המערבית: 925 נקודות בידוק בולעות כמעט 200 אלף שעות עבודה ביום, מחלבה פלסטינית נאלצת לפטר עובדים

בכפר רוג'ייב שבדרום-מזרח מחוז שכם בגדה המערבית, שתי משאיות חלוקה של מחלבת אל-כאמל חונות כעת זה זמן רב בחצר המפעל. המחלבה, בבעלות פלסטינית, נוסדה ב-2022, אך לפי דיווח של רשת אל-ג'זירה, הירידה החדה בביקוש בשוק והכשלים בשינוע אילצו אותה לפטר לפחות 12 עובדים, והמכירות ירדו ב-30% עד 40%.

המפעל מרוחק מספר קילומטרים בלבד משכם, אך משאית הנושאת חלב טרי שעוזבת את העיר נאלצת לעתים קרובות להמתין שעתיים עד שלוש שעות לפני מחסום צבאי ישראלי; במחסום עווארתא, המרוחק כשני קילומטרים מהמפעל, זמן ההמתנה מגיע לארבע שעות. עשר טונות חלב הושלכו לטמיון בשל כך.

"מאז הקמת החברה, התמודדנו עם אתגרים רבים, שהבולט שבהם הוא המחסומים והשערים הפזורים ברחבי הגדה המערבית, במיוחד בעיר שכם", אמר דואיקאת, מנהל אל-כאמל, לאל-ג'זירה. "העיר הזו סובלת ממצור הדוק; כמעט בלתי אפשרי למצוא כניסה שאין בה מחסום קבוע או חצי-קבוע. המחסומים האלה מעכבים את תנועת האנשים, מעלים את עלויות השינוע, ובהכרח משתקפים במחירי המוצרים ובעלויות הייצור."

שכם אינה מקרה יוצא דופן. לפי נתוני הוועדה הפלסטינית לענייני התנחלויות והתנגדות, כיום פרוסים בגדה המערבית כ-925 מחסומים צבאיים ושערים, כאשר במחוז שכם לבדו ריכוז של 147 מהם. בדיווחה ציינה אל-ג'זירה כי מאז תחילת מלחמת ההשמדה הגזעית של ישראל בעזה באוקטובר 2023, תנועת השינוע ברחבי הגדה המערבית ירדה ביותר מ-50%. הרשת מסרה כי מחסומים אלה הוקמו במקור לשם שמירת הכיבוש המתמשך של ישראל בגדה המערבית ולהגנה על ההתנחלויות הישראליות, שהן בלתי חוקיות לפי המשפט הבינלאומי; במקביל, גל הטבח של מתנחלים נגד ערים וכפרים פלסטיניים הולך ומחריף.

המחיר הכלכלי של חנק מערכתי

במרץ 2025, מחקר מעקב שערך המכון הפלסטיני למדיניות כלכלית (MAS) על 14 מחסומים הציג תמונה כמותית: זמן ההמתנה הממוצע לרכבים נע בין 15 ל-50 דקות, זמן הנסיעה הממוצע לצאת ממחוז שכם מתעכב ב-42 דקות בממוצע, וזמן הנסיעה המקורי גדל ב-77.9%.

המחקר העריך כי עיכובים אלה בולעים מדי יום כ-191,146 שעות עבודה, המתורגמות להפסד כלכלי של כ-2.8 מיליון שקלים חדשים (כ-764.6 אלף דולר), שווה ערך לכ-62.2 מיליון שקלים חדשים בחודש (כ-16.8 מיליון דולר). נהגים נאלצים לסטות ממחסומים סגורים, ולצרוך מדי יום כ-71 אלף שקלים חדשים נוספים (כ-19.2 אלף דולר) בדלק.

דואיקאת אמר: "בכנות, בגלל המכשולים האלה, נאלצנו לוותר על לקוחות רבים מחוץ לעיר שכם. אנחנו עוסקים בתעשיית החלב, שהיא תחום רגיש מאוד הדורש שינוע בקירור, כך שהאתגרים הם עצומים עבורנו."

בדיווחה ציינה אל-ג'זירה כי מאז תחילת מלחמת עזה, שיעור האבטלה הגבוה בגדה המערבית (במיוחד לאחר השעיית היתרי העבודה של פלסטינים העובדים בישראל), בשילוב עם ירידת השכר, מדכאים באופן חמור את הפעילות הכלכלית המקומית. דואיקאת הודה: "לצערנו, נוכח המצב הכלכלי הגרוע שהביא המיתון וההתכווצות, לפעמים המפעל אינו מסוגל להעביר את העלויות הגוברות לצרכנים, משום שהמצב הכלכלי עצמו כבר מתדרדר."

סוחר תבלינים מקומי משכם, מנסור עליווי, תיאר את העיר כ"עיר רפאים". הוא אמר לאל-ג'זירה: "המשבר מחמיר מדי חודש, כי ישראל סוגרת את המעברים והמחסומים, ואוסרת על ערבים בעלי אזרחות ישראלית להיכנס לגדה המערבית. אנחנו תלויים מאוד בקונים מהאזור הכפרי ומהכפרים, אבל המחסומים מונעים מהם להגיע."

המפה הכלכלית המפוצלת

לפי הוועדה לענייני התנחלויות, גדר ההפרדה שישראל החלה להקים ב-2002 כבר מבודדת למעלה מ-295 קילומטרים רבועים של אדמה פלסטינית; אם היא תושלם במתכונתה המתוכננת, היא תבודד 560 קילומטרים רבועים, המהווים כמעט 9% משטח הגדה המערבית.

העיתונאי העסקי הפלסטיני ג'אפר סדאקה אמר לאל-ג'זירה כי בשלוש השנים האחרונות, הצפיפות הגוברת של המחסומים הביאה להשלכות מרחיקות לכת: חברות פושטות רגל, עסקים נסגרים, אלפי עובדים מאבדים את מקום עבודתם, ושיעור האבטלה נדחף לרמות חסרות תקדים.

"לא ניתן לבנות כלכלה מנותקת", אמר סדאקה. "הגדה המערבית מופרדת לחלוטין מרצועת עזה, ושתיהן מוקפות ומבודדות בנפרד – לא רק אחת מהשנייה, אלא גם מהעולם החיצון." הוא הוסיף כי הנזק הכולל שגורמות הצעדים האלה לכלכלה הפלסטינית קשה לחישוב – הוא אינו מוגבל רק להפסדים הכלכליים הישירים ממניעת תנועת אנשים וסחורות, או להרס של שדות ומתקנים, אלא כולל גם את ההזדמנויות שהכלכלה הפלסטינית החמיצה בניצול משאבים טבעיים ומסחריים, ואת חסימת האפשרות לפתח קשרים כלכליים אזוריים וגלובליים.