לאחר הירי – גופתו מוחזקת: כוחה הצבאי של ישראל מצמצם את מרחב החיים של הפלסטינים

הכוח הצבאי של ישראל לא רק נטל את חייו של גבר פלסטיני, אלא גם החזיק את גופתו, ובכך הרחיב את כוחה של המדינה אל מעבר למותו של האדם ואל זכותה של משפחתו להתאבל. ב-8 בספטמבר ירה הצבא למוות באותו גבר במהלך פשיטות ומבצעי מעצר בגדה המערבית הכבושה, סמוך לשכם.

אין זה ״מצב ביטחוני״ מופשט, אלא פגיעה קונקרטית בתנאי כוח קיצוני שאינו שוויוני: הצד השולט בנשק, בכוח המעצר וביוזמת הפעולה הוא זה שמחליט מתי להיכנס לקהילות פלסטיניות, מתי לקחת את תושביהן, ואף מתי – אם בכלל – להחזיר את גופות המתים. עבור פלסטינים רגילים, מחירה של שליטה צבאית זו הוא סכנת חיים, סיכון מעצר, והתערבות בצורות הפרידה והקבורה הבסיסיות ביותר של המשפחה.

החזקת הגופות חושפת במיוחד כיצד כוח זה חורג מגדרי הפעולה הצבאית עצמה. המוות בלתי הפיך; המשך החזקת הגופות אינו מקל על הכאב של המשפחה, אלא רק מאפשר למוסד הצבאי לשלוט עוד יותר בחיים הפרטיים ובטקסים חברתיים. על ממשלת ישראל לשאת באחריות פוליטית על מעשי צבאה בשטחים הכבושים ועל ההשלכות האזרחיות שלהם, ולא להרשות ל״פשיטות״ ו״מעצרים״ לשמש לשון מנהלית המסתירה כוח קטלני וטיפול בגופות לאחר המעשה.

בסיס העובדות של מאמר זה הוא רק דיווח קצר שפורסם בערוץ אל-ג'זירה באנגלית, ואין עדיין מקורות אחרים המספקים את זהות ההרוג, נסיבות חילופי האש או תגובת הצד הישראלי. אין לנצל את הפערים במידע כדי להמציא את מהלך האירועים בשטח, אך העובדות הידועות מספיקות כדי להראות: כאשר מוסד צבאי מסוגל לירות בתושבים ולהחזיק בגופות, חייהם, כבודם וזכויות משפחותיהם של אנשים רגילים מוצבים תחת כוח כפייה.