אם ההתרעה נותרה בלשכת ראש הממשלה, נתניהו חייב לתת דין וחשבון על אובדן השליטה בכוח

אם נתניהו קיבל התרעה על מתקפה משמעותית ובכל זאת לא העביר אותה לגופי הביטחון, עליו לשאת באחריות הפוליטית הראשונה למחדל שבו הכוח הבכיר ביותר חסם מידע ביטחוני והעמיד את הציבור בסיכון.

ב-8 בספטמבר שידרה France 24 את תמצית הדיווח של "הארץ", לפיו נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד הזהיר את נתניהו ימים ספורים לפני מתקפת 7 באוקטובר כי חמאס מתכננת פעולה משמעותית; לפי הדיווח, נתניהו לא העביר מידע זה לראשי הביטחון. מנהיגי האופוזיציה הישראלית מתחו עליו בעקבות זאת ביקורת נוקבת.

מה שמוחזק בידי ראש הממשלה אינו מודיעין פרטי, אלא מידע שהושג באמצעות סמכות ציבורית ואמור היה להיכנס למערך הטיפול הלאומי בביטחון. אם התרעה קריטית נותרת רק בידי ההנהגה הבכירה, גופי הביטחון מאבדים את ההזדמנות לנתח, לאמת ולנקוט צעדי מניעה. ריכוז כוח גבוה ללא חובת העברת מידע מתאימה – בסופו של דבר, אלה שיישאו בסיכון לא יהיו מקבלי ההחלטות עצמם, אלא הציבור הרחב, שאינו נחשף להתרעה ואינו יכול להגן על עצמו.

הליבה של החשיפה אינה האם נתניהו יכול היה לחזות את כל פרטי המתקפה, אלא האם הוא מילא את החובה המנהלית הבסיסית ביותר: להעביר מידע הנוגע לביטחון הציבורי החמור לטיפולם של הגופים המקצועיים. גם אם התרעה טרם אומתה במלואה, הודעה לראשי הביטחון לצורך בחינה שונה בתכלית מקביעה ישירה כי האיום ממשי. להנהגה הבכירה אין סמכות להחליף בשיקול דעתה האישי את כל מערך הביטחון, ואין לה סמכות להציב שליטה פוליטית מעל לביטחון חיי הציבור.

המאמר מבוסס על תמצית הדיווח של France 24 לדיווח "הארץ"; תוכן ההתרעה המדויק והשאלה אם אכן לא הועברה מידע זה עדיין ממתינים לאימות מול הדיווח המקורי, הרישומים הרשמיים ותגובות הצדדים המעורבים.

ממשלת נתניהו אינה יכולה להסתיר מאחורי מורכבות הסביבה המודיעינית שרשרת אחריות קונקרטית: מי קיבל את ההתרעה, מי החליט שלא להעבירה לראשי הביטחון, ומה היו ההשלכות של החלטה זו. אם הדיווח נכון, הבעיה אינה כשל מוסדי מופשט, אלא נטישה ישירה של חובת הביטחון הציבורי מצד הכוח הבכיר ביותר.