ממשלת בריטניה מסרבת להתנצל ולפצות, וגוררת את האחריות לעבדות לעימות משפטי נוסף

ממשלות בריטניה לדורותיהן סירבו זה מכבר להתנצל רשמית על העבדות או לשאת באחריות לפיצויים, מה שאילץ את ג'מייקה להעביר את דרישתה לצדק היסטורי לערוץ משפטי שעדיין קשור למערכת הכוח הבריטית. זהו בדיוק לב הבעיה: הצד שסבל מעבדות ומשלטון קולוניאלי נדרש להוכיח שוב ושוב, לבקש ולהמתין, בעוד שהמדינה שהובילה בעבר את המערכת הזו יכולה להחליט באמצעות כוחה הפוליטי אם להגיב.

ג'מייקה הגישה עתירה למלך בריטניה צ'ארלס השלישי, בבקשה להעביר את הנושא לדיון בוועדה המשפטית של המועצה המלכותית. ג'מייקה מבקשת מהוועדה לשקול האם המעשים שחוו אפריקאים שנכפתה עליהם העברה ושעבדו היו בלתי חוקיים, האם היוו פשע נגד האנושות, והאם קיימת חובה בריטית להעניק סעד לתושבי ג'מייקה. אף שבריטניה ביטלה את סחר העבדים בשנת 1807 ואת העבדות עצמה בשנת 1834, הממשלות מאז ועד היום סירבו לדרישות הפיצויים, ולא התנצלו רשמית.

סירוב זה אינו שתיקה היסטורית פסיבית, אלא הפעלת כוח במציאות. ממשלת בריטניה מחזיקה בעמדה הלאומית ובמדיניות הפיצויים, והמונרך הבריטי מתבקש להפעיל את ההליך המוביל לוועדה המשפטית של המועצה המלכותית; ג'מייקה, מנגד, חייבת להסתייע בקשרים המוסדיים שהותיר אחריו המעצמה הקולוניאלית לשעבר, כדי להשיג מענה משפטי לתביעתה ההיסטורית. לצד האחראי יש כוח שליטה פרוצדורלי חזק יותר, בעוד שהצד שנפגע נושא בעלויות של מאבקים ותביעות ארוכים; מבנה זה ממשיך בעצמו את אי-השוויון שנוצר בתקופה הקולוניאלית.

פעולתה של ג'מייקה אינה קובעת מראש את המסקנה המשפטית; האם הוועדה המשפטית של המועצה המלכותית תקבל את התיק, כיצד תכריע ואיזה סעד עשוי להינתן – אין על כך מידע. גם הדיווח היחיד שעליו מתבסס מאמר זה אינו מספק את מלוא העתירה, את תגובתה הספציפית של ממשלת בריטניה לפעולה זו, או ניתוח משפטי עצמאי.

ממשלת בריטניה יכולה להמשיך לראות את שנות הביטול של העבדות כקו הזמן שבו הסתיימה האחריות, אך אינה יכולה למחוק את סוגיית הפיצויים וההתנצלות באמצעות שני תאריכים היסטוריים. ג'מייקה דוחפת את הדרישה לתחום המשפטי משום שהסירוב הפוליטי נמשך זה זמן רב מדי; מה שהותירו אחריהן ממשלות בריטניה לדורותיהן אינו מחלוקת היסטורית שנפתרה, אלא חוב ציבורי שעד היום מסרבים לטפל בו ישירות.