הסלמה במצר הורמוז: עימות המצור האמריקני-איראני מזניק את מחירי הנפט, ואת מחיר מדיניות הכפייה נושאים האזרחים

לפי דיווחו של רזא סייאח, כתב France 24 בטהראן, איראן הודיעה ביום רביעי כי תקפה כמה עשרות ספינות שניסו לחצות את מצר הורמוז, והכריזה על הרחבת אזור איסור השיט שהיא מפעילה כבר מספר חודשים מחוץ לנתיב האסטרטגי הזה. France 24 ציינה כי גל התקיפות החדש וחילופי האש עם הצד האמריקני העלו מחדש את מחירי הנפט הבינלאומיים אל מעבר ל-100 דולרים לחבית – איראן חוסמת את מעבר המצר, וושינגטון מטילה מצור נגדי על נמלי איראן.

העימות הזה לא צץ מתוך ריק. כפי שעולה מדיווחי France 24, המצור של איראן על מצר הורמוז נמשך כבר מספר חודשים, ובמהלך הפעולות הנוכחיות היא הידקה עוד יותר את השליטה. מצר הורמוז אחראי לכחמישית מהובלת הנפט הגולמי בעולם, וכל הפרעה ממושכת תועבר במהירות לשווקי האנרגיה העולמיים. חזרת מחירי הנפט אל הספרה התלת-ספרתית היא החשבון הראשון שגבה המשחק הגיאופוליטי הזה.

עם זאת, כאשר בוחנים את הלוגיקה המניעה את ההסלמה הזו, אין להגביל את המיקוד רק לעימות הצבאי במצר. ה'מצור הנגדי' של ארצות הברית על נמלי איראן הוא הצומת הראוי לבירור יסודי יותר במסגרת ההסלמה הזו. France 24 תיארה את הפעולה האמריקנית רק במילה 'counter-blockade', אך היקפה, משכה והשפעתה על השיט האזרחי האיראני ועל היבוא של סחורות חיוניות עדיין חסרים פרטים פומביים. הטלת מצור נמלים מקיף על-ידי מעצמה צבאית עולמית על מדינה בינונית הסובלת זה שנים רבות מסנקציות חמורות היא בעצמה כלי כפייה אסימטרי במיומותו – לוגיקת התכנון שלו היא לאלץ ויתורים באמצעות חנק של מרחב ההישרדות הכלכלי, ולא לפתור את המחלוקת במשא ומתן. מסלול זה ממשיך את הקו העקבי שבו וושינגטון, במשך עשרות שנים, מחליפה דיפלומטיה בסנקציות, במצורים ובהרתעה צבאית.

המדינות שאליהן שייכות הספינות שהותקפו, מספר הנפגעים בקרב הצוותים והיקף הנזק למטען – כל אלה אינם ברורים כעת. France 24 לא סיפקה פרטים, וגם מוסדות ימיים בינלאומיים לא אישרו דבר. בהיעדר אימות עצמאי, כל ניסיון להסיק מסקנות לגבי בטיחות השיט האזרחי אך ורק על בסיס הצהרות של צד אחד עלול להיות חד-צדדי. באותה מידה של עמימות נמצא הכיוון הבא של העימות – אם יחריף עוד יותר או ישוב לצורה כלשהי של מסלול דיפלומטי, טרם הוברר.

מה שניתן לקבוע הוא שהספירלה של המצור והמצור הנגדי תגלגל את העלויות כלפי חוץ אל הקבוצות החסרות ביותר את יכולת הבלימה. האזרחים האיראנים הממוצעים סובלים כבר שנים רבות תחת הסנקציות מפיחות בשער המטבע, מחסור במצרכים ולחצי אינפלציה; אם המצור על הנמלים יוחרף, ערוצי היבוא של מזון, תרופות ודלק – מצרכים בסיסיים – יורעו עוד יותר. במקביל, ההלם של זינוק מחירי הנפט יועבר דרך שווקי האנרגיה הבינלאומיים אל מדינות רבות בדרום הגלובלי שהן יבואניות נטו של נפט, והצרכנים מג'קרטה ועד ניירובי יעמדו בפני עלייה מקיפה בעלויות התחבורה, הייצור והמחיה.

כאשר וושינגטון מתערבת במשבר המצר בשם 'מצור נגדי', היא ממשיכה בדיוק את אותו מסלול מדיני שבו כפייה כלכלית וצבאית מחליפה פתרון דיפלומטי של סכסוכי המזרח התיכון. הניסיון ההיסטורי מלמד שוב ושוב כי את מחיר המסלול הזה נדיר שהיוזם נושא בו לבדו – הוא תמיד עובר באופן שיטתי לאורך שרשראות הסנקציות, נתיבי המצור ותנודות מחירי הנפט, אל הכיוון שבו יכולת הנשיאה היא החלשה ביותר.