חנק תחת התווית "שימוש כפול": מערכת אספקת החמצן הרפואי בעזה על ס קריה

מתוך 34 חנות ייצור חמצן ברצועת עזה, ק 12 עדיין פולות, ומתוך 30 מכשיים המשמשים למילוי בלוני מצן, רק ארבעה עדיין מתפקדים – זו ההתרעה שהוצי משרד הבריאות של עזה ב-15 באוגוט. על פי דיווחי רשת אל-ג'זיה, הנתונים הללו ושפים את המחיר ההוניטרי של הפיקוח הישראלי על ציוד בעל "שימוש כפול": בלוני מצן, ציוד נלווה וגנרטורים אסורים להיכנס לעזה דרך מעברי הגבול הסגורים, וכך גם הכנסתם של לקי ילוף וחומרי סיכה ייעויים.

הפיקוח הישראלי על פריטים בעלי "שימו כפול" הוא נוהג מקובל בעולם, המיועד למנו זרימת כנולוגיות בעלות פוטנציאל באי-אזרחי כפול לשימוים צבאיים. כאשר הסיווג הזה מורחב לבלוני חמצן – גז פואי המשמש בעיקר בבתי ולים ובטיפו ביתי – מה שמובל כבר אינו פוטנציאל צבאי, אלא הישרדותם של החולים עצמם. במובלעת צפופה ומוקפת, שבה מערכת הבריאות כבר ספגה מכות חוזרות ונשנות, ההשלכות של הרחבה זו נולות באופן מיידי על כל חולה הזקוק לחמצן.

עבדולעזיז (Abdulaziz), בן 14, הוא אחד מאותם חוים. הוא נולד עם מום לב מולד, יאות שאינן מפותחות, הידרוצפלו ואוטיזם. לפני המלחמה הוא נסע באופן קבוע לבתי ולים בישראל לקבלת טיפו מומחים; כיום, ערוץ החיים הזה נותק, והוא יכול להסתמך רק על מערכת הבריאות של עזה, שכבר הושמדה בידי המלחמה. על פי דיווי אל-ג'זירה, אביו של עבדועזיז, עלי ומייה (Ali Humaida), סיפר כי ההוצאות החודשיות של המשפחה על תרופות, יתולים ותחבורה עבורו עלו לכ-950 עד 1,100 שקלים (כ-315 עד 365 דולרים) – פי שניים מהרמה שלפני המלחמה.

במחנה האוהלים לעקורים באז-זוויידה (az-Zuwayda) שבמרכז עזה, עלי בוהה במד הלחץ של בלון החמצן בפינת האוהל, ורואה את המחט יורדת באיטיות. "הבלון פשוט התרוקן באמצע הלילה", הוא נזכר בשיה עם אל-ג'זירה, "כל רגע הפך לסיוט. ניפנפנו לו בייים ובקרטון, ראינו את פניו מכחיות, פחדנו שהוא יאבד את ההכרה או יינס לתרדמת לנגד עינינו, ואנחנו לגמרי סרי אונים".

"בכל דקה החמצן הולך ואוזל", אמר עלי, "אני שואל את עצמי שוב ושו: כמה נשאר בבלון? האם ה יחזיק עד הבוקר? אם זה ייגמר, לאן אלך למצוא בלון נוסף?".

על פי הערכות האו"ם שציטטה אל-ג'זירה, כ-350 אלף בני אדם בעזה סולים ממחלות כרוניות, והטיפול בהם נפגע קשות בשל המלחמה. מנהל המתחם הרפואי א-שיפא (al-Shifa) בעזה, מוחמד אבו למיה (Mohammad Abu Salmiya), אמר לאל-ג'זירה כי עזה מתמודדת עם מחסור במחצית מהתרופות הבסייות וביותר מ-80% מהחומרים המעבדתיים, וכי מוערך שכ-21 אלף חולים ופצועים קוקים לטיפו מחוץ לרצועה, כולל יותר מ-4,000 חולי רטן ויותר מ-10,000 פצועים הזקוקים לטיפו כירורגי מתקדם.

במצב של מתיחות קיצוית במשאבי הבריאות, משרד הבריאות של עזה ומספר בתי חולים הפסיקו לחלוטין את שירותי מילוי בלוני החמצן החיצוניים לחולים המטופלים בבתיהם או באוהלי עקורים, על מנת לשמר את שארית החמצן עבור מחלקות קריטיות כמו טיול נמרץ, אינקובטורים ליילודים וחדרי ניתוח. על פי דיווי אל-ג'זירה, אנשי צוות רפואי בחזית תיארו החלטה זו כתגובה כפויה למציאות אסונית, ולא כבחירה מנהלתית.

אל-ג'זירה ציטטה את הניתוח של ופאת בית החוים אל-אקצא לשהידים בדיר אל-בלח (Deir el-Balah), גאדה חסונה (Ghada Hassouna), לפיו מטופלים הסובלים מירידה חדה בריווי החמצן יחוו סמינים כמו קוצר נשימה, דופק מואץ וכיחלון של העור; מחסור ממושך בחמצן עלול לפגוע באיברים חיויים כמו המוח והלב. עבור מטולים כמו עבדועזיז, כל ירידה ברמת החמצן בדם עלוה לגרום לנזק עצבי חמור או בלתי הפיך.

"אני לא מבקש דבר בלתי אפשרי, אני רק רוצה שהבן שלי יוכל לנשו בחופשיות", אמר עלי לאל-ג'זירה.