תצפית לפני הבחירות במאלמו: זכוכית המגדלת של הנרטיב הימני-קיצוני והמחיר האמיתי של מדיניות ההגירה השוודית

הבחירות הכלליות בשוודיה ביום ראשון הקרוב (14 בספטמבר) נכנסות לשלב האחרון. לפי דיווח אל-ג'זירה, סקרי דעת קהל ארציים מראים כי הגוש המרכז-שמאלי בראשות מפלגת הסוציאל-דמוקרטים, המהווה את האופוזיציה, מוביל את הגוש הימני בפער של אחוזים ספורים בלבד, כאשר הפער הצטמצם בהתמדה במהלך החודש האחרון.

בכיכר המרכזית של מאלמו, העיר השלישית בגודלה בשוודיה, הוקמו זה לצד זה שורה של בקתות בחירות צמודות, כשנציגי מפלגת השמאל ומפלגת השוודים הדמוקרטים הימנית-קיצונית עומדים במרחק של פחות ממטר זה מזה, ומחלקים עלונים לעוברים ולשבים. העיר הפכה למוקד הבחירות בשל הרכבה הרב-גוני – מתוך 368 אלף תושבים, יותר משליש נולדו מחוץ לגבולות שוודיה.

מאלמו מעוצבת שוב ושוב על ידי הימין כ'אזהרה מפני כישלון השילוב'. דיווח אל-ג'זירה מציין כי ב-2017 כינה אותה הפוליטיקאי הפופוליסטי הבריטי נייג'ל פראג' בפומבי 'בירת האונס של אירופה', טענה שנדחתה על ידי קרימינולוג שוודי מוכר כמופרכת; גם 'אלטרנטיבה לגרמניה' (AfD) שילבה את העיר בנרטיב האנטי-הגירתי שלה.

אולם עבור מי שחיים כאן, מה שבאמת מעיק עליהם אינו התוויות מרחוק, אלא דווקא העבודה, שכר הדירה והבריאות. חברת מועצת העיר מטעם מפלגת השמאל, אנוואר מחדי, אמרה לאל-ג'זירה בראיון בבניין העירייה: "הפוליטיקאים הימניים מתעלמים לחלוטין מהאתגרים הסוציו-אקונומיים שעמם מתמודדים תושבי שכונות המיליון." היא מתכוונת לפרויקט הדיור שבו בנתה שוודיה בין 1965 ל-1974 מיליון דירות עבור משפחות פועלים; במשך העשורים, עם עזיבת התושבים הוותיקים, הפכו שכונות אלה בהדרגה למקום התיישבות של מהגרים ופליטים חדשים, וסומנו רשמית כ'אזורים פגיעים במיוחד'.

משפחתה של מחדי ברחה לשוודיה מעיראק לאחר מלחמת המפרץ, והיא עצמה גדלה בשכונות אלה. היא מספרת כי לצדה גדלו חברים מבוסניה, פלסטין וסומליה, ואומרת: "בתהליך הגדילה שלנו, למרות שלא היינו עשירים מבחינה חומרית, תמכנו זה בזה." הבן המפורסם ביותר של העיר, איברהימוביץ', יצא גם הוא מרוזנגורד, אחת משכונות המיליון, שעדיין מסווגת על ידי המשטרה כ'אזור פגיע במיוחד'.

מחדי אומרת בגילוי לב כי 'פוליטיקת הכיס' – בריאות ואבטלה – היא הדאגה המשותפת המרכזית לכל המעמדות. שיעור האבטלה במאלמו עומד על כ-11%, מהגבוהים ברשויות המקומיות בשוודיה; שירותי הבריאות הם הנושא המרכזי שמעסיק את הבוחרים ברחבי המדינה. לנה, בת ה-78, מתנדבת קמפיין מטעם מפלגת המתונים, מציבה את החינוך והשילוב בראש סדר העדיפויות.

**המחיר הקונקרטי של מדיניות ההגירה**

הדיווח של אל-ג'זירה מתעד בפירוט את ההשפעה של שורת ההחמרות שהונהגו מאז עלתה הממשלה הימנית הנוכחית לשלטון, על משפחות מן השורה:

במסגרת מדיניות הממשלה המכהנת, בני נוער רבים שגדלו בשוודיה מקבלים צו עזיבה עם הגיעם לגיל 18, בעוד הוריהם זכאים להישאר. המדיניות הושהתה במרס השנה בשל התנגדות ציבורית עזה, וביוני הוחל ברפורמה.

מקרה קיצוני עוד יותר נחשף בפברואר השנה: רשות ההגירה השוודית הורתה על גירושו של תינוק בן שמונה חודשים בשם עמנואל, שנולד בשוודיה, לאיראן לבדו, בעוד משפחתו שומרת על היתר השהייה.

הממשלה העלתה מספר פעמים את סף השכר לקבלת היתר עבודה; ביוני השנה הועלה הסף מ-80% ל-90% מהשכר החציוני בשוודיה. בינטו דראמה סיפרה לאל-ג'זירה כי דודה נדרש לעזוב את המדינה משום שלא עמד בסף ההכנסה.

במקביל, מפלגת השוודים הדמוקרטים – מפלגה בעלת שורשים ניאו-נאציים – מדורגת כעת במקום השני בסקרים. ראש הממשלה אולף קריסטרסון התחייב כי אם הגוש הימני ינצח בבחירות, הוא יעניק למפלגה תפקידים בקבינט, ובהם את תיק שר ההגירה. משמעות הדבר היא שהמדיניות המתועדת לעיל, שפוגעת במשפחות באופן קונקרטי, עלולה להפוך למוסדית אף יותר.

**פשעי ירי וגיוס בני נוער**

הפשיעה היא נושא בחירות מרכזי נוסף. לשוודיה 10.6 מיליון תושבים, אך היא מדורגת בין המדינות בעלות שיעור הירי הקטלני הגבוה ביותר באירופה, למרות שאירועי האלימות הקטלנית ירדו אשתקד לרמה הנמוכה ביותר מאז 2012. דיווח אל-ג'זירה מציין כי רשתות פשע מגייסות ילדים בני 12 ואף פחות מכך להברחת נשק, סחר בסמים וביצוע רציחות בשכר; ב-2024 נחשף כי כנופיות דניות שכרו בני נוער שוודים לביצוע ירי ופיגועי חבלה.

בשאלה כיצד להתמודד עם הפשיעה, הימין מדגיש ענישה והרתעה, בעוד השמאל והמרכז-שמאל מדגישים טיפול בשורשים, שיקום ועבודה סוציאלית מונעת. אולם הדיווח מציין כי עמדות המפלגות אינן חד-משמעיות לחלוטין – מפלגת הסוציאל-דמוקרטים תומכת בהורדת גיל האחריות הפלילית, בעוד מפלגת השמאל, הירוקים והמרכז הצביעו נגד.

**בוחרים צעירים ברשתות החברתיות**

לפי תצפית אל-ג'זירה, שיעור ההשתתפות של בוחרים צעירים גבוה יותר בבחירות הללו מאשר בבחירות הקודמות. יעקב בן ה-19 אומר: "כל מה שמופיע לי בטיקטוק עכשיו הם חשבונות של מפלגות, עם הרבה לייקים וצפיות, והרבה סרטונים במגמות החמות." סארה, אישה פלסטינית בשנות ה-20 לחייה, אמרה לאל-ג'זירה כי 'הפוליטיקה המפלגת' הפכה לעניין שבשגרה, וכי השיח סביב הגירה ואסלאם גורם לה לחוש ש'יש אנשים שלא רוצים בכלל שילוב או הטמעה – הם רק רוצים שתעזבו'.

בקצה הכיכר, אדם בן ה-20, מוכר פרחים, הביע חרדה מסוג אחר: "בני הנוער מתעניינים בפוליטיקה, אבל רבים מאיתנו מרגישים שלא משנה מי יעלה לשלטון, שום דבר באמת לא ישתנה."