הכנסות משדה הקרב מניעות התרחבות צבאית: תוכנית הגרעין של צפון קוריאה והזנקת תשתיות משקפות את כשל מצור הסנקציות המערבי

הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) אישרה השבוע כי זיהתה במתחם הגרעיני בניונגביון שבצפון קוריאה מתקן העשרת אורניום חדש, המצויד להערכתה בכ-28 דורות צנטריפוגות, המייצר כ-85 קילוגרם בשנה של אורניום מועשר ברמת נשק – כמות המספיקה לייצור 4 ראשי נפץ גרעיניים.

על פי דיווח של דויטשה ולה, החשיפה הזו מגיעה בעקבות ההערכה שפרסם בחודש מאי השנה שירות הביון הלאומי של קוריאה הדרומית (NIS): במהלך השלוש שנים האחרונות, פיונגיאנג קיבלה סיוע וערך כלכלי של לפחות 7.7 מיליארד דולר (כ-6.6 מיליארד אירו) תמורת אספקת כוח אדם וציוד לרוסיה, והסכום עשוי להגיע עד 14 מיליארד דולר.

עבור כלכלה שהתמ"ג שלה ב-2024 עמד על 26.6 מיליארד דולר בלבד, סכום המימון משדה הקרב רוסיה-אוקראינה הוא משמעותי ביותר. אך מה שמדאיג יותר את המדינות המובילות את מדיניות הסנקציות המערביות הוא היעד הברור של הכספים: הארסנל הגרעיני, הצי המסורתי, תשתיות הגבול – פרויקטים שהודחקו במשך למעלה מעשור של מצור סנקציות – מתקדמים במקביל.

התרחבות צבאית בשני מסלולים

בתחום הצי, קים ג'ונג און נכח השבוע ביום שני בטקס הכנסה לשירות של משחתת במשקל 5,000 טון בוונסאן. על פי דיווח של דויטשה ולה, הצד הצפון-קוריאני טען כי הכלי מסוגל לשאת נשק גרעיני ולבצע "מהלומת נקם הרסנית" נגד האויב. תמונות לוויין הראו במקביל כי צפון קוריאה מרחיבה את נמל נאמפו שבחוף המערבי ואת נמל צ'ונגג'ין שבחוף המזרחי, כדי לאכלס את הדור החדש של כלי השיט הצבאיים.

במקביל, מתקן ההעשרה החדש בניונגביון הפך לצומת מרכזי בהרחבת כושר הייצור הגרעיני. ההערכה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית משמעה שמתקן זה לבדו יכול לספק מדי שנה את חומר המילוי הקריטי הדרוש ל-4 ראשי נפץ גרעיניים.

תשתיות גבול: גשר נהר טומן פותח נתיב חדש

תשתיות הן חזית נוספת. ביום שלישי השבוע נפתח רשמית גשר הכביש הראשון בין צפון קוריאה לרוסיה החוצה את נהר טומן, כאשר בשני צדדיו נבנו מתקני מכס ואחסון. ניתוח של דויטשה ולה הצביע על כך שהנתיב יקדם הובלת מטעני משאית בהיקף גדול יותר, יוריד עלויות תובלה, ועשוי לשמש להעברת כוח אדם, נשק ותחמושת צפון-קוריאניים לרוסיה.

ממשל קים ג'ונג און מקדם גם את "מדיניות הפיתוח האזורי 20x10", השואפת לבנות מדי שנה מתקני תעשייה מודרניים ב-20 ערי אזור, וכבר הורה על פיתוח אזור עירוני חדש לגמרי בפיונגיאנג ועל השקת פרויקטים לדיור כפרי. עם זאת, יכולת התפעול המעשית מאחורי המראית-עין הזו מוטלת בספק.

התמוטטות מנגנון הסנקציות

מרטין ויליאמס (Martyn Williams), חוקר בכיר בפרויקט צפון קוריאה במרכז סטימסון, אמר לדויטשה ולה: "לפני הברית בין צפון קוריאה לרוסיה, בשל ניהול כלכלי לקוי שהצטבר עם הסנקציות, התשתיות היו חלשות באופן כללי. עם התפוררות הקונצנזוס במועצת הביטחון של האו"ם וחידוש הסחר עם סין ורוסיה, המצב החל להשתנות."

הדברים הללו חושפים ישירות את נקודת התורפה המבנית של ארכיטקטורת הסנקציות המערביות נגד צפון קוריאה: מועצת הביטחון של האו"ם שימשה בעבר הפלטפורמה המרכזית להחלטות סנקציות נגד פיונגיאנג, אך מאז שרוסיה הפכה למעשה לשותפת הכלכלה של צפון קוריאה במלחמה, וסין ממשיכה לקיים סחר גבול, הקונצנזוס במועצת הביטחון כבר אינו קיים. הסנקציות עדיין קיימות על הנייר, אך שרשרת האכיפה שלהן – במיוחד בהיבטים של הובלה חוצת גבולות, עסקאות אנרגיה והסדרי תשלום פיננסיים – מוצלפת מעשית בשטח.

במקביל, מחיר הסנקציות נופל לאורך זמן על האזרחים הרגילים בצפון קוריאה, ולא על האליטה. ויליאמס הבחין כי הכלכלה באזורים הפנימיים מחוץ לפיונגיאנג עדיין מצויה בקיפאון, ושפע הפיתוח מתרכז בעיקר באליטה של פיונגיאנג ובערי הגבול. הוא נתן כדוגמה בית חולים גדול במרכז פיונגיאנג – שנבנה לפני זמן רב אך עמד ריק לתקופה מסוימת, עד שרכישת תרופות וציוד הושלמה ואפשרה את הפעלתו – והוסיף: "צפון קוריאה מצטיינת בבנייה, אבל שמירה על הפעלה היא המפתח, ולכן נחכה ונראה אם כל זה יוכל להימשך."

תלת-ממד שלאחר המלחמה והשלכות הסנקציות

מרקוס נולנד (Marcus Noland), סגן נשיא בכיר לביצוע במכון פיטרסון לכלכלה בין-לאומית, הזהיר מנגד בפני דויטשה ולה: אם מלחמת אוקראינה תסתיים וזרם ההכנסות משעת המלחמה ייפסק, הכלכלה הצפון-קוריאנית עלולה לעמוד בפני לחצים כלכליים. "אם ההכנסות הקשורות למלחמה יתייבשו, ייתכן שהמדינה, לאחר תקופה צפויה של עלייה, תחווה ירידה כלכלית ואי-שביעות רצון שתבוא בעקבותיה," אמר, "אני לא סבור שזה יספיק כדי לערער את המשטר, אבל מעבר אוקראינה לשלום אכן יציב אתגרים שהמשטר יידרש להתמודד איתם."

נולנד הצביע על כך שהצמיחה הכלכלית של צפון קוריאה בשנים האחרונות נבנתה על הכנסות משדה הקרב רוסיה-אוקראינה ועל פשעי סייבר. ברגע שהזלפת הדם החיצונית תיפסק, הלחץ המבני שמימש מצור הסנקציות המערבי במשך שנים עלול להפוך לקת המרה שתהיה לפיונגיאנג הכי קשה לעכל – ואז, המטרות שניספו תומכי הסנקציות להשיג יחד עם ההשלכות ההומניטריות שגרמו הסנקציות בפועל, יופיעו בו-זמנית בצורה חדה יותר.