יותר משני שלישים מבוחרי אלברטה דחו את תחילת ההליך לכינון משאל עם מחייב על פירוד; מחלוקת הייעוץ למקוריות והתנגשויות המשאבים נותרו פתוחים

בוחרי אלברטה דחו ביותר משני שלישים אישור להפעלת ההליך המשפטי הדרוש לכך שממשלת אלברטה תכינון משאל עם מחייב על פירוד. לפי דיווח של BBC, שציטט את תוצאות הגוף Elections Alberta, בהצבעה שנערכה ביום שני בחרו יותר משני שלישים מהמצביעים להמשיך להתגורר בקנדה. BBC הבהיר כי הקופה שאלה אם יש להפעיל את ההליך המשפטי הרלוונטי, ולא אם אלברטה עצמאית. המספר הסופי של הקולות המאושרים ושיעור ההגעה המלא עדיין דורשים אישור.

התוצאות דחו את הנתיב המשפטי להפעלת המשאל, ואינן יכולות להיחשב לאישור מלא של מדיניות אוטווה הנוכחית. כראשת הממשלה, דניאל סמית עצמה נגד פירוד, אך סבורה שאי אפשר להתעלם מהכוח הציבורי לדרוש הצבעה בנושא. לפי דיווח BBC, בעצומה בעד הפעלת הליך המשאל נאספו כ־300 אלף חתימות, ובעצומה נגד פירוד יותר מ־400 אלף חתימות. בסוף החליטה סמית לתת לקופת ההצבעה את ההכרעה.

מחלוקת התהליכים לא נעלמה עם התוצאות הביניים. לפי דיווח BBC, שופט חסם בעבר את עצומת הדרישה לקיים משאל עם, משום שלא נערך ייעוץ עם המקוריות; סמית בכל זאת החליטה לקדם את ההצבעה. השאלה שהעלה השופט בנוגע לייעוץ המקוריות לא הופיעה בקופת ההצבעה, וההצבעה לא דנה בה. קרני כינה את התוצאה “בחירה ברורה”, אך רוב הקולות ענה רק על השאלה אם להפעיל את הליך של המשאל.

גם ההצדקות הכלכליות שמאחורי דרישת הפירוד לא נדונו בהצבעה. לפי דיווח BBC, המפרידים טוענים שהצמיחה של אלברטה, הפרוסה בנפט, נדחקת בידי מדיניות הסביבה של אוטווה; הדיווח לא הציג נתונים כלכליים עצמאיים לאימות הטענה. המתנגדים לפירוד, מצדם, הצביעו על לחצים חיצוניים כמו מלחמת סחר עם ארה״ב כסיבה לאחדות לאומית. קרני טוען שקנדה צריכה להתמוד עם הלחצים האלה בגבור אחיד. אף אחד מהטענים אינו משיב כיצד יש לחלק את הרווחים מן המשאבים בין הפדרליה למדינות.

מעוד יותר מסבך הוא שמדיניות הסביבה הפדרלית היא מטרת ביקורת מצד המפרידים, אך הממשלה הפדרלית וממשלת אלברטה ממשיכות יחד לקדם ייצוא משאבים. לפי דיווח BBC, במהלך השנה האחרונה קרני וסמית קידמו יחד צינור נפט אל חוף האוקיינוס השקט. קידום משותף של הצינור אינו מוכיח אם מדיניות סביבתית מפרקת את הצמיחה, וההצבעה לא השיבה כיצד לחלק את סמכות הרגולציה, את ההכנסות ואת העלויות. אוטווה אינה יכולה להשתמש ב“להישאר בקנדה” כאישור להתחמק מהמחלוקות האלה.

סמית אמרה שכל עוד היא תמשיך לכהן כראשת ממשלה, לא תקיים שוב משאל עם בנוגע לפירוד. ג׳פרי רוס, מנהיג המפרידים, אמר ל-BBC שהתנועה לא תעצור; כשנשאל אם ימשיכו להצביע עד לקבלת התוצאה הרצויה, השיב: “למה לא?” לפי דיווח BBC, מפרידי אלברטה מתייחסים גם לשתי משאלות העם של קוויבק בשנים 1980 ו־1995, שלא הצליחו, וטוענים שאיום הפירוד העניק לקוויבק מנוף פוליטי. היגיון זה הופך את משאל העם למנוף במשא ומתן. ההבטחה של סמית היא לסיים את משאלות העם בתקופת כהונתה; אם הפירוד יחודש בעתיד, הוא יהיה תלוי בבחירות פוליטיות עתידיות.

סקוט מוי, ראש ממשלת סאסקאטשן, ברא את הבחירה של אלברטה להישאר באחדות בברוכה, אך אמר: “עדיין נותרה עבודה לעשות בנוגע לאופן שבו מערב קנדה מטופל תחת שלטון אוטווה.” לפי דיווח BBC, קרני שוחח באותו יום גם עם סמית על פדרליזם שיתופי, כולל הגירה ונושאים משותפים אחרים. כבר קיימת ביניהם תוכנית עבודה משותפת, למשל בנושא צינורות האנרגיה, אך ההצבעה לא הפיקה מנגנון חדש לויסות משאבים או לייעוץ מקוריות.

בהתאם לתיאור של BBC, במפגש לתמיכה בפירוד באדמונטון השיחות שתקו מהר עם פרסום התוצאות הביניים, והמשתתפים התחילו לצאת לבתיהם בהדרגה; רוס נשאר נחוש ואמר שהתנועה תמשיך. התוצאות הביניים סגרו את הנתיב המשפטי המיידי, אך מחלוקת הייעוץ למקוריות, ויסות המשאבים ומעמד מערב קנדה בפדרליזים עדיין נותרו בלתי פתורים.