ממשל טראמפ הופך מכסים לאיום תעשייתי, אך החשבון נופל על העובדים והצרכנים בצפון אמריקה

ממשל טראמפ הופך את השוק האמריקאי לכלי פוליטי שנועד לאלץ תעשיות ייצור זרות לעבור לתחומי ארה"ב, אך העלות הישירה של איום תעשייתי זה תיפול על העובדים, הצרכנים והעסקים הקטנים והבינוניים בארה"ב ובקנדה.

ב-8 בספטמבר החלה קנדה להטיל מכסי תגמול בשיעור של 15% עד 50% על כמעט 28 מיליארד דולר קנדי, שהם כ-20 מיליארד דולר אמריקאי, של סחורות אמריקאיות, לרבות פלדה, אלומיניום, חלב, ביגוד, רהיטים, מכשירי חשמל וציוד תעשייתי. זאת, לאחר שארה"ב כבר הטילה מכסים בשיעור 50% על מוצרים קנדיים כמו מוצרי חלב, אלכוהול, מקלות הוקי ובשמים. לאחר שהמשא ומתן התפוצץ בסוף אוגוסט, הצדדים טרם קבעו סבב שיחות חדש, ונציג הסחר של ארה"ב אף הצהיר כי ייתכן שיוסיפו צעדי תגמול נוספים. זו אינה חיכוך דיפלומטי מופשט, אלא עלייה מתמדת ביוקר המחיה היומיומי.

נשיא ארה"ב טראמפ מגן על המכסים בטענה שהם מעודדים צרכנים לרכוש מוצרים אמריקאיים ומושכים חברות להשקיע בארה"ב. עם זאת, במקביל הוא איים להפסיק את הפעילות העסקית בארה"ב עם יצרנית המטוסים הקנדית בומברדייה, אלא אם החברה מקוויבק תעביר את הייצור לארה"ב. יחסי הכוח כאן ברורים: ממשל ארה"ב מנצל את הגישה לשוק העצום כדי להפעיל לחץ על חברה זרה בנוגע למיקום פעילותה. מה שממשל ארה"ב מבקש אינו תחרות הוגנת, אלא לאלץ חברות לבחור בין אובדן השוק לבין העברת כושר הייצור.

גישה זו גם אינה מועילה באופן אוטומטי לאזרח האמריקאי הממוצע. כלכלנים מזהירים כי המכסים יעלו את מחירי הצרכנים על מוצרי יומיום המוטלים במס; הצעדים הקנדיים הנגדיים מכסים מוצרים כמו חלב, גבינות, נייר טואלט, מזגנים, ז'קטים וחולצות טריקו, והיצרנים האמריקאיים גם הם יעמדו בפני ירידה בביקוש ושיבושים בשרשראות האספקה החוצות. ענף הלובסטר הקנדי דחף את הממשלה להסיר חלק ממוצרי הים, מה שממחיש עד כמה מערכות הייצור של שתי המדינות שזורות זו בזו זה מכבר: לובסטר שנלכד בארה"ב עשוי להישלח לעיבוד בקנדה ולחזור למכירה בארה"ב. הבית הלבן מנסה לחתוך את שרשראות הייצור בגבולות מדיניים, אך החברות והעובדים נדרשים לשלם את עלויות הארגון מחדש עבור פקודה פוליטית זו.

ממשלת קנדה טוענת כי הצעדים הנגדיים הם צעד הכרחי להגנה על העובדים המקומיים, ומודה כי הסטת הסחר תגרור עלויות. המדינה איבדה כ-41,000 משרות באוגוסט, תקופה החופפת למכסים החדשים של ארה"ב ולהתפוצצות המשא ומתן, אך המידע שדווח אינו מספיק כדי להוכיח כי המכסים הם הסיבה המלאה או הישירה. העובדה הברורה יותר היא שנתח הייצוא של קנדה לארה"ב ירד מממוצע של 75% לפני מלחמת הסחר ל-66% ביולי; חברות נאלצות לחפש שווקים חלופיים, ויחסי הסחר הדו-צדדיים היציבים נשחקים על ידי אי-הוודאות שממשל ארה"ב יוצר בכוונה.

הצעדים הקנדיים הנגדיים אינם חפים מעלויות מקומיות, והמגזר העסקי דורש מהממשלה לצמצם את היקף הפגיעה. עם זאת, לא ניתן לעטוף את האחריות כעימות סימטרי: הליבה של הסלמה זו היא שממשל טראמפ פתח ראשון במכסים ובאיומי סגירת שווקים כדי לשנות את מבנה הייצור של חברות קנדיות. וושינגטון הופכת את הגודל הכלכלי לקלף כפייה, ומשאירה את עליית המחירים, את סיכוני האבטלה ואת הזעזועים בשרשראות האספקה למשפחות הרגילות. זו אינה מדיניות אמינה להשבת הייצור, אלא הימור של מהלך פוליטי-תעשייתי של הרשות המבצעת על מחיית הציבור.