בריטניה מטילה סנקציות על הסחר עם ההתנחלויות, מה שמדגיש שהיו לה כלים ללחוץ אך נותרה בגינוי

ההחלטה הבריטית להטיל סנקציות על הסחר הקשור להתנחלויות ישראליות בגדה המערבית היא אמנם שינוי מדיניות, אך היא גם מדגישה את הכשל של לונדון בעבר: לממשלה לא היו חסרים כלי לחץ, אלא שהיא איפשרה לגינוי להישאר זמן רב במישור הלשוני בלבד, בעוד הכפרים הפלסטיניים הסובלים מהתקפות מתנחלים נשאו את המחיר המציאותי של העיכוב הזה.

דיווח של France 24 English מסר כי בעקבות העלייה בהתקפות מתנחלים ישראלים על כפרים פלסטיניים בגדה המערבית הכבושה, שתים-עשרה מדינות, בהן בריטניה, קנדה וצרפת, הכריזו ביום שלישי על סנקציות על הסחר הקשור להתנחלויות ישראליות. הדיווח לא פירט את היקף הסנקציות, מנגנוני האכיפה וזהות תשע המדינות הנוספות, ולכן לא ניתן להעריך מההודעה הקצרה הזו את יעילות המדיניות; אך ההכרזה על שימוש בצעדי סחר עצמה כבר מראה כי לממשלות הרלוונטיות יש מנופים כלכליים החורגים מהצהרות דיפלומטיות.

שר החוץ הבריטי אד מיליבנד הודה בבית הנבחרים כי בריטניה אינה יכולה עוד רק "להצביע" ("call out") על עוול וסבל, אלא חייבת "לפעול" ("act") נגד התרחבות ההתנחלויות, כך ציטט France 24 English. הבעיה טמונה דווקא במילים "אינה יכולה עוד": העובדה שממשלת בריטניה מגיבה כעת בפעולה להתרחבות ההתנחלויות שווה ערך להודאה שבעבר ביקורת פומבית בלבד לא הספיקה כדי להגביל.

זו אינה מחלוקת על סגנון לשוני, אלא שאלה של אופן השימוש בכוח. ממשלה השולטת במדיניות הסחר יכולה להכליל חליפין כלכליים בסנקציות, ויכולה גם לאפשר לסחר הרלוונטי להישאר במסגרת המדיניות הקודמת; על פי דיווח France 24 English, שתים-עשרה המדינות הכריזו על הפעולה רק לאחר שהתקפות המתנחלים על הכפרים הפלסטיניים גברו. פער הזמן של לונדון בין גינוי לסנקציות אינו נופל על הדיפלומטים, אלא על הכפרים הפלסטיניים הנתונים ללחץ ההתקפות.

על הפעולה של ממשלת בריטניה להיבחן לפי יישומה בפועל, אך הצהרת מיליבנד כבר חוררת את הטיעון שלפיו "ניתן רק לקרוא". מאחר שלונדון יכולה כעת להפעיל מנופי סחר, הגבלת המדיניות בעבר לגינוי בעל-פה אינה נובעת מחוסר יכולת, אלא מכך שהיו לה כוח ללחוץ אך לא לחצה בזמן.