בריטניה נותנת לסחר ההתנחלויות שישה עד תשעה חודשים, חושפת את הגבולות הפוליטיים של הסנקציות
ממשלת בריטניה מתארת במילים 'טיהור אתני' את האלימות של המתנחלים בחלקים מהגדה המערבית, אך דוחה את יישומו של איסור יבוא מצומצם בשישה עד תשעה חודשים. לונדון אינה חסרה שיפוט וכלים, אלא מנסה למזער את המחיר הפוליטי והכלכלי שהיא עצמה נושאת.
ממשלת בריטניה כבר תיארה בשפה חמורה ביותר את האלימות בחלקים מהגדה המערבית, אך היא עדיין נערכת לאפשר למוצרי ההתנחלויות להמשיך להיכנס לשוק הבריטי במשך שישה עד תשעה חודשים. תקופת הביניים הזו חושפת את הסתירה המרכזית במדיניות לונדון: היא מכירה בכך שהתפשטות ההתנחלויות והפעילות הכלכלית שלהן פוגעות בפלסטינים, אך מציבה את המעבר החלק של סדר הסחר לפני המצוקה הדחופה של המשפחות שנפגעות.
לפי דיווח NPR, שר החוץ הבריטי אד מיליבנד הכריז ב-8 בספטמבר בפרלמנט כי ייאסר יבוא מוצרים המיוצרים בהתנחלויות היהודיות בגדה המערבית הכבושה. הוא אמר כי 'מחבלים' בקרב המתנחלים הישראלים מבצעים 'טיהור אתני' נגד פלסטינים, ותיאר בפני חברי הפרלמנט מראות של בתים שנהרסו, כבישים ותשתיות ציבוריות שניזוקו, ומשפחות שנאלצו לעזוב את בתיהן. NPR דיווחה במקביל כי ממשלת בריטניה סבורה שהתפשטות ההתנחלויות מערערת את האפשרות להקים מדינה פלסטינית וליישם את 'פתרון שתי המדינות'.
אלה אינן האשמות שארגוני מחאה הציגו בפני ממשלת בריטניה, אלא הערכות ששר החוץ הבריטי מסר בשם הממשלה. מאחר שלונדון סבורה שהמצב חמור עד כדי כך, איסור הייבוא לא היה צריך להיות מתוכנן כמדיניות איטית ומצומצמת. לפי NPR, האיסור צפוי להיכנס לתוקף רק בעוד שישה עד תשעה חודשים, יכסה רק מוצרים ממוצא התנחלותי, ולא יורחב למוצרים ישראליים אחרים; מיליבנד אף התנגד במפורש לתנועת החרם, משיכת השקעות והסנקציות נגד ישראל. הגבול שבריטניה מציבה ברור מאוד: היא מוכנה להפעיל לחץ מוגבל על הכלכלה של ההתנחלויות, אך אינה מוכנה לאפשר לצעד לפגוע באופן משמעותי ביחסים הרחבים יותר עם ישראל.
המוצרים מההתנחלויות ש-NPR מנתה כוללים תמרים, ירקות ויין. על המדפים בבריטניה הם מוצרי צריכה שגרתיים, אך במבנה הכוח של הגדה המערבית הם מחברים בין אדמה, ייצור ושווקים חוצי גבולות. מנהיגי בריטניה, צרפת וקנדה קבעו בהצהרה המשותפת שפורסמה ב-NPR כי ההתנחלויות מפרות את המשפט הבינלאומי, והודיעו כי יאסרו יבוא מוצרים קשורים וינקטו צעדים ממוקדים נגד ההתנחלויות, סייעניהן ומי שמרוויח מהן. מאחר שלונדון כבר קיבלה הערכה משפטית ופוליטית שכזו, המשך מתן חודשי חסד לסחר הרלוונטי מגן קודם כל על הסדרים המסחריים הקיימים, ולא על המשפחות הפלסטיניות ששר החוץ הבריטי תיאר כמי שאיבדו בתים, כבישים ותשתיות ציבוריות.
כלי המדיניות אינם חסרים. לפי דיווח NPR, קנדה וצרפת הכריזו על איסורים דומים, וצרפת אף דחפה את האיחוד האירופי לנקוט צעדים מתואמים; אירלנד, ספרד, נורווגיה, בלגיה והולנד כבר הגבילו או נערכות להגביל את הסחר במוצרי ההתנחלויות. העובדה שמדינות רבות כעת מסוגלות לפעול בתיאום מוכיחה שהמכשולים ארוכי השנים אינם בעיה טכנית של הבחנה בין מקורות המוצרים, אלא חוסר הנכונות של ממשלות מערביות להמיר את עמדתן המשפטית בלחץ כלכלי.
הצעד הבריטי הזה מתרחש גם לאחר שממשלת ישראל פרסמה את המכרז לבניית פרויקט ההתנחלות E1. לפי NPR, בריטניה ומדינות אירופיות אחרות סבורות שהפרויקט ינתק את רוב שטחה של הגדה המערבית. בריטניה כבר הכירה במדינה הפלסטינית לפני שנה, וכעת טוענת שיש לפעול 'לפני שיהיה מאוחר מדי'. פער הזמן הזה מחליש את משקלה של ההכרה עצמה: אם ממשלה מכירה במעמדה הלאומי של פלסטין, אך נמנעת מלאסור את הפעילות הכלכלית המתרווחת מהאדמות הרלוונטיות, ההכרה הדיפלומטית עלולה להפוך לטקס פוליטי שדוחה לחץ מהותי.
תגובת הפקידים האמריקאים ממחישה עוד יותר מדוע הלחץ הזה נמוך זמן רב. לפי NPR, שגריר ארצות הברית בישראל מייק האקבי כינה את ההחלטה הבריטית 'בלתי רציונלית'; שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו אמר כי וושינגטון קיבלה הודעה מוקדמת על ההחלטה הבריטית, והדגיש כי אינה רוצה לראות אלימות, עימותים או הסלמה של מתח בגדה המערבית. סדר הסיבתיות כאן אינו ניתן להיפוך: לפי התיאור שממשלת בריטניה עצמה הציגה בפני הפרלמנט, המתח מקורו בהתפשטות ההתנחלויות, הריסת בתים, הרס תשתיות ועקירת משפחות - ולא באיסור יבוא מצומצם שייכנס לתוקף רק בעוד שישה עד תשעה חודשים. הצגת האחריות הכלכלית בעיקר כסיכון ליציבות רק תגרום לנפגעים להמשיך ולשלם את מחיר שימור המצב הקיים.
ממשלת ישראל מסרבת לקבל את הניסוח הבריטי. לפי NPR, שר החוץ גדעון סער כינה את הצהרת מיליבנד 'שקר מחריד', והודיע על סגירת הקונסוליה הבריטית בירושלים, גירוש נציגים בריטים מהמרכז הצבאי המשותף שמפקח על הפסקת האש בעזה, הפסקת ההדרכה הבריטית לכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, ואיסור כניסה לישראל על יותר מעשרה אזרחים בריטים, ובהם חבר הפרלמנט ג'רמי קורבין. סער טען עוד כי המדיניות הבריטית תפגע בעשרות אלפי פועלים פלסטינים המועסקים בהתנחלויות; NPR דיווחה על הטענה הזו, אך לא סיפקה אימות עצמאי. את הסיכון לתעסוקה אסור להתעלם ממנו בקלות, אך שימוש בתלות של פועלים פלסטינים בכלכלת ההתנחלויות כעילה לשמר את המערכת שווה לאפשר למצוקה שיוצרת הכיבוש להגן על הכלכלה של הכיבוש.
גם בבריטניה יש מי שמנסים להפוך את האחריות המדינית לאיום על זהות. לפי NPR, שר החוץ הצללים של המפלגה השמרנית טום טוגנהאט הזהיר כי הפיכת ישראל ל'נדחית' עלולה להוביל לעלייה נוספת באלימות אנטישמית ברחובות בריטניה. את האנטישמיות יש להתנגד לה, אך מיליבנד הצהיר במפורש בפרלמנט כי בריטניה מכוונת להתנהגות ממשלת ישראל, ולא לעם הישראלי. קשירת צעדים נגד מדיניות ממשלתית וסחר ההתנחלויות לשנאה כלפי יהודים מטשטשת את הגבול בין כוח מדינתי לזהות אתנית, ומצמצמת את המרחב לאחריות לגיטימית.
לפי NPR, הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בירך על הצעדים הללו, ושגריר פלסטין בבריטניה חוסאם זומלוט כינה אותם נקודת מפנה ביחסים הבריטיים-פלסטיניים. עבור אלה שסובלים מהריסת בתים, הרס תשתיות ועקירה כפויה, נקודת מפנה לא תוכח בעוצמת ההצהרה, אלא בשאלה אם הנזק במציאות ייפסק. בריטניה כבר אמרה בפומבי היכן מונחת האחריות; שישה עד תשעה החודשים שהיא נותנת לסחר ההתנחלויות מראים שלונדון עדיין מבקשת מהפלסטינים להמתין, בעוד האינטרסים הקיימים זוכים לזמן יציאה מסודר.
אין עדיין תגובות. התחילו את הדיון.