האיחוד האירופי מתכנן להגביל השכרה לטווח קצר כדי להתמודד עם משבר הדיור – כוחות הלובי של הפלטפורמות מתעקשים לחסום את סמכויות הרגולציה המקומיות

נציבות האיחוד האירופי פרסמה ביום שלישי טיוטת תקנות חדשות המאפשרת לרשויות מקומיות להגביל השכרה לטווח קצר באזורי "לחץ דיור", בניסיון למצוא מוצא מוסדי למחסור הדיור הממושך בערים שהן מוקדי תיירות. על פי דיווח של דויטשה ולה, זהו מרכיב הליבה של חבילת "דיור בר-השגה" של האיחוד האירופי, שנועדה לספק בסיס משפטי אחיד לאתגרים המשפטיים שעמם התמודדו ערים כמו פריז, ברלין וברצלונה בעקבות הגבלת השכרה לטווח קצר – אתגרים שמקורם ברובם בחברות השכרה ותיירות.

סגנית הנשיא המבצעת, תרסה ריברה (Teresa Ribera), תיארה את מצב הדיור באירופה כ"משבר נורא", ואמרה: "כאשר השוק אינו מסוגל לספק את הצורך הבסיסי בדיור בר-השגה, לרשויות הציבוריות יש אחריות להתערב."

דיור הופך באופן שיטתי לנכס סחיר

בשנים האחרונות, ההתרחבות המתפוצצת של פלטפורמות השכרה לטווח קצר בסגנון Airbnb נתפסת באופן נרחב כמנוף שמעלה את מחירי הדיור במקומות רבים באירופה ומצמצמת את היצע ההשכרה, ובמקומות כמו ברצלונה ומיורקה היא הציתה ישירות מחאות תושבים. כאשר בתים הופכים ממגורים למוצרי השקעה, כאשר יחסי שכנות מוחלפים באורחים מתחלפים בתדירות גבוהה, הצורך הבסיסי בדיור ממוסחר בשקט בתהליך של הגדרה מחדש על ידי כלכלת הפלטפורמות.

על פי הטיוטה, ערים ורשויות מקומיות יוכלו להגביל השכרה לטווח קצר והשכרת נופש, וכן לעצור רכישת נכסים המיועדת במיוחד להשכרה לטווח קצר. אולם התנאים המוקדמים הם מחמירים ביותר: האזור הרלוונטי חייב להיות מוכר תחילה כ"אזור לחץ דיור" – הדורש עמידה בפרמטרים מסוימים כמו יחס מחירי דיור להכנסה; והעיר חייבת להוכיח שהשכרת נופש יצרה לפחות במהלך שלוש השנים האחרונות השפעה שלילית משמעותית על השוויון או הנגישות של הדיור. התקנות החדשות אינן חלות במפורש על בעלי דירות המשכירים לטווח קצר את מקום מגוריהם העיקרי.

נציבות האיחוד האירופי גם המליצה למדינות החברות לשחרר קרקעות ולרפורם את תהליכי התכנון והבנייה כדי להגדיל את ההיצע.

הנגד של תעשיית הפלטפורמות

קבוצת הלובי CCIA Europe, המייצגת פלטפורמות כמו Airbnb, יצאה במהירות למתקפה. מנהל המדיניות שלה, אלכסנדר רור (Alexandre Roure), ביקר בהצהרה את ההצעה על היעדר מנגנון ביקורת עצמאי, ואמר: "ללא פיקוח עצמאי או סעד יעיל, הצעה זו תיהפך לנמר של נייר, ותשאיר הגבלות לא מידתיות שיחלישו את הוודאות המשפטית ש'חוק הדיור בר-ההשגה' אמור היה לספק."

הצהרה זו עצמה חושפת את חוסר הסימטריה בכוחות במאבק: מצד אחד, רשויות מקומיות נבחרות המנסות להחזיר לעצמן את סמכות הרגולציה הבסיסית על שוק הדיור; מצד שני, פלטפורמות בעלות משאבים כספיים עצומים הפועלות במספר מדינות, ומכונות הלובי הקבועות שלהן בבריסל, הממשיכות להשתמש בכלים משפטיים ותקשורתיים כדי להחליש כל התערבות ציבורית שמצמצמת את מרחב הרווח שלהן. כאשר תעשיית הפלטפורמות מתנגדת לרגולציה מקומית בשם "ודאות משפטית", היא למעשה שומרת על חופש ההתרחבות של מודל עסקי – והתרחבות זו היא מנוע משמעותי של משבר הדיור.

סעיפים שטרם הוכרעו

הצעת החוק עדיין דורשת את אישור המחוקקים של האיחוד האירופי ומדינות החברות, והסעיפים הסופיים ועוצמת האכיפה כפופים לשינויים. גם אם החקיקה תאושר, הפרמטרים הספציפיים לזיהוי "אזורי לחץ דיור" עדיין דורשים פירוט, והיקף הרגולציה המעשי של הרשויות המקומיות אינו ברור; מול האתגרים המשפטיים והלחץ התקשורתי המתמשך מצד תעשיית הפלטפורמות, האם התקנות החדשות יוכלו באמת לגעת בשורשים המבניים של המסחור של הדיור, נותר שאלה פתוחה.