מקרון קורא לאירופה לפתח יכולת עצמאית לטיסות חלל מאוישות, הסדרי המימון הציבורי לא הובהרו

פריז – נשיא צרפת מקרון קרא ביום חמישי בוועידת החלל הבינלאומית בפריז לאירופה לפתח יכולת עצמאית לטיסות חלל מאוישות, והודה כי תוכנית החלל האירופית "עדיין שבירה". אולם הצהרת ה"שאיפות" הזו נמנעה בדיוק מהשאלה המרכזית: מי ישלם את מחיר השאיפות הללו?

לפי דיווח של France 24, אמר מקרון בוועידה: "אנו רוצים שאירופה תגלה את שאיפותיה בתחום הטיסות החלל המאוישות". בו-בזמן הוא הודה כי "תוכנית החלל האירופית שלנו עדיין שבירה, ועלינו להגביר את מאמצינו".

טיסות חלל מאוישות הן תחום עתיר הון עם מחזורי החזר ארוכים ביותר. הקמת יכולת מלאה המכסה שיגור, קיום חיים ואימוני קרקע משמעה השקעה ציבורית בהיקף נרחב ולטווח ארוך. מקרון לא סיפק בנאומו לא את היקף התקציב ולא הבהיר אם המימון יבוא מהתקציב המאוחד של האיחוד האירופי, מחלוקה בין המדינות החברות או מהמסגרת הקיימת של סוכנות החלל האירופית, ולא נקב כל לוח זמנים. תוכנית הנושאת את דגל ה"אוטונומיה האסטרטגית" ושבסופו של דבר נופלת על חשבונו של משלם המסים, הגישה דף ריק בפרטי התקציב הבסיסיים ביותר.

ללא קשר למצב התקציבי הנוכחי של מדינות אירופה, הזרמת סכומי כספים ציבוריים גדולים לטיסות חלל מאוישות תעורר תמיד שאלות בנוגע לסדרי עדיפויות בהקצאת המשאבים: חינוך, בריאות, מעבר אקלימי, ביטחון סוציאלי – כאשר הממשלה דורשת "להגביר את המאמצים", היכן ימוקמו צורכי הציבור הקשורים ישירות לחיי היומיום של אזרחים רגילים? נאומו של מקרון בחר בנרטיב גדול, אך נמנע במכוון מהשאלה היסודית הזו.

מנקודת מבט של היגיון כוח, אירופה השואפת לאוטונומיה אסטרטגית בתחום החלל אינה מפתיעה. על רקע התגברות התחרות בין המעצמות ומגמת הצבאיזציה של המסלולים, העובדה שאירופה אינה מעוניינת להמשיך להסתמך על נאס"א האמריקאית או סוכנות החלל הרוסית Roscosmos לשיגור אסטרונאוטים שלה למסלול היא בעצמה משאלה גיאופוליטית. אולם משאלה אסטרטגית אינה יכולה להחליף אחריות דמוקרטית – במיוחד כאשר המשאלה מתממשת בסופו של דבר באמצעות כספי ציבור, בעוד שעלויותיה, תועלותיה והסיכונים של התוכנית לא נחשפו במלואם.

מה שראוי לציון במיוחד הוא שמקרון לא הגיב לשאלה שאין מנוס ממנה: האם אירופה הבוחרת ללכת בדרך עצמאית שואפת להקים מערכת עצמאית חדשה מאפס, או להשיג משקל רב יותר במסגרת שיתופי הפעולה הבינלאומיים הקיימים? "שאיפות" חסרות מפת דרכים, כאשר שרשרת הייצור שלה עצמה טרם נחלצה מתווית ה"שבירות", נראות יותר כהצהרה פוליטית מאשר כהתחייבות מדינית שניתן להטיל עליה אחריות, לעקוב אחריה ולאמת אותה.